|
|
עמוד:6
בשבע השמם הראשונות, עד לעלייתו של אסד, לא הצליח משטר הבעת להתגבר על שתי בעיות יסוד . האחת הייתה המאבקים הפנימיים בתוך הקבוצה . ההיסטוריה של המשטר בשנים 3691 1970 רצופה מאבקים פנימיים, שהאחרון בהם היה המאבק בין שתי סיעות האחת בראשותו של חאפז אל אסד, והשנייה בראשותו של צאלח ג ידיד שהגיע לשיאו בנובמבר ,1970 עם ההפיכה או תנועת התיקונים של אסד . הבעיה השנייה הייתה בעיית הלגיטימיות . משטר, שיש בו מספר לא פרופורציונלי של בני מיעוטים, בייחוד מהעדה העלווית, ופקידים ופוליטיקאים ממעמדות הביניים הכפריים ומן העיירות הנידחות בסוריה, אינו מקובל על הציבור העירוני, הסוני בעיקרו, שבערים הגדולות של סוריה, ואין לו מעמד לגיטימי בקרב הציבור הזה . לא היו בידי הציבור הזה כלים לתרגם את איבתו למשטר לפעולה אפקטיבית, ובשנות השישים התבטא כל המאמץ הזה בעיקר בהפגנות ספונטניות מן הסוג שלדאבוני היינו עדים לו בימים האחרונים מהומות והתפרעויות, פגיעות במסגדים בגרסה סורית . כל זה אומנם לא סיכן את עצם קיום המשטר, אבל הצביע בצורה בוטה על חוסר הלגיטימיות שלו בעיני הרוב המכריע של הציבור הסורי הסוני . כאשר אסד עלה לשלטון, בנובמבר ,1970 הוא עיצב את משטרו באופן שיוכל להתמודד עם האתגרים האלה . היה לו קל יותר להתמודד עם האתגר הראשון מאשר עם האתגר השני . על האתגר הראשון, דהיינו על בעיות המאבקים הפנימיים בתוך המשטר, הוא התגבר קודם כל בשל מעמדו יוצא הדופן עם עלייתו לשלטון . הוא לא היה שותף או ראש קואליציה רופפת של כל מיני סיעות כשסיעתו אחת מהן, אלא המנהיג היחיד והבלתי מעורער, שעמד בדרגה אחת או שתיים מעל לכל שאר אנשי הקבוצה שתפסה את השלטון . והוא תפס את השלטון לא באקט פתאומי אלא לאחר הכנה ממושכת של התשתית הצבאית והפוליטית של המשטר החדש, שאותו כונן . אחד מסודות קיומו של המשטר הזה הוא העדר כמעט מוחלט עד העת האחרונה של מאבקים פנימיים בתוך המשטר . קשה יותר היה לאסד להתמודד עם הקושי השני, עם בעיית הלגיטימיות . הפתרון הראשון שהוא הגה והציע לבעיה הזאת היה, מה שאני קורא הפתרון הדואליסטי . דהיינו לא לשנות את יסודות המשטר, לא לשנות את חלוקת הכוח והסטרוקטורה של המשטר, אלא להשאירו כפי שהיה כשבגרעינו קבוצה בראשות אסד, מורכבת מחבריו למשפחה ו"לשבט" מהעדה העלווית, ממפלגת הבעת ומקבוצה השלטת בצבא ובשירותי הביטחון . זוהי כאמור, קבוצה, עלווית מעיקרה . ואסר
|
|