|
|
עמוד:12
הצמיחה היא בעיה ציונית וחברתית . הרבה מאוד משטרים סוציאליסטיים באירופה איבדו את הרוב שהיה להם, וזאת מפני שאנחנו מתמודדים היום בעולם שונה מן העולם של אתמול . לא רק אנו השתנינו העולם השתנה . בהתיישבות העובדת, לדוגמה, חייבים לצמצם את המרכיב החקלאי איזה פראדוכס ! בגלל הצלחתו, כלומר : בפחות אדמה, בפחות מים ובפחות עבודה מגדלים גידולים מגוונים יותר . התנועה הקיבוצית נכנסה בכישרון לא קטן לתחום התעשייתי, ואילו תנועת המושבים עומדת לפני שוקת שבורה, משום שרק מחקלאות אין היום קיום לאנשים . בלי תנועה קיבוצית ובלי תנועה מושבית לא רק שאין ייחת לישראל, אלא גם יש סכנה לריבונות ישראל . מי שחושב שאדמה זה עניין לריבונות טריטוריאלית, שמספיקה טריטוריה ואין צורך בעבודת אדמה מחזיר אותנו לגולה . אם נרד מן האדמה יש מי שיירש אותנו כאן . בשבילנו החקלאות אינה ענף, אלא בסיס שעבדנו קשה עד שהקמנו אותו, והוא יכול להישמט מידינו מבלי שנרגיש בכך . הצמיחה היא הכרח חברתי מרכזי . כדי למנוע אבטלה, לתת שירותים הוגנים ליישובים מרוחקים מן המרכז ולקדם משפחות דלות אמצעים דרושים כספים . אפשר להצטער על כך שכדי לקבל כסף צריכים להמציא נימוקים טובים, אך מה לעשות שהארץ מלאה בנימוקים יותר מאשר באמצעים, וכל אחד באמת צודק : האחיות, המורים, אנשי צבא הקבע, השוטרים . . . אינני מכיר מי שמקבל שכר די סיפוקו . בתוכנית הכלכלית אני רואה את ההבדל בין תפיסה סוציאליסטית לבין תפיסה שאינה סוציאליסטית . התפיסה הלאסוציאליסטית דוגלת היום בסולם שכר סקטוריאלי לפי חשיבות העבודה, כמותה, המקצוענות, היוזמה וכדומה . התנועה הסוציאליסטית דוגלת בסולם שכר סולידארי : אמנם משלמים לפי התפוקה האינטלקטואלית או הפיסית, אך גם מתחשבים במי שמשתכר מעט . איננו פועלים בדיוק לפי מה שהיינו רוצים לפעול . נכנסנו למצב בו ההון עשה "חיים משוגעים" והעבודה נדחקה לקרן זווית . לכאורה, ואת זה טוען לפעמים ישראל קיסר, ובצדק, היינו צריכים לתפוס את ההון בקרניו, להוריד ממנו נתחים, נתחים ולהיות זהירים מאוד לגבי סולם השכר והכנסות העובדים . אבל כדי שנוכל לקיים את השירותים החיוניים של בריאות, ביטחון, חינוך וכדומה בתקציב לאומי ש 4594 ממנו מוצאים לתשלום חובות אנו זקוקים למיחזור החוב האדיר של מדינת ישראל גם בחוץ וגם בפנים . בחוץ אנחנו חייבים קרוב לשלושים מיליארד דולר, ובפנים סכומים גדולים יותר . הדילמה שעמדה בפני מתכנני התוכנית, וגם בפניי, הייתה איך להימנע מפגיעה בהון, כדי שלא יברח ממחזור הדם . את חלוקת ההכנסה הלאומית, דבר שהולם את תפיסתנו, עשינו בליתברירה . בתחילת התוכנית הכלכלית 6 * > 55 מההכנסות באו מהעובדים השכירים ו 4596 מעצמאים ומחברות . היום המצב הפוך : העובדים השכירים משלמים קצת פחות מ < ^ ,45 וכ < 6091 נגבים מעצמאים ומבעלי חברות . היינו רוצים לעשות דבר שכולם מיעצים לעשותו : להקטין את המיסים הנגבים מהעובדים השכירים, אבל 6 * 40 מכלל העובדים בישראל הם מתחת לסף המס ו 2096 נוספים משלמים מס שאיננו משמעותי . למעשה אפשר לעשות זאת רק לגבי בעלי ההכנסה הגבוהה . מי שמדבר על רפורמה במס צריך לזכור שהיא תקיף את < tt > 40 העליונים . ניסינו בשיניים לקיים את השירותים, אבל נתקלנו בגירעון לאומי אדיר . כתוצאה מהאינפלאציה, שרבים נגרפו על ידה, כמעט כל המגזרים במשק נקלעו למצב גירעוני : ההתיישבות העובדת, סוללבונה, קופתחולים, מספנות ישראל, מנועי בית שמש, ענף הבנייה, המלונאות . מה ומי הביא להצלחת התוכנית הכלכלית ! 12
|
|