|
|
עמוד:14
אנחנו עומדים כיום 70 שנה אחרי הקמת הקומונה שלנו ונשאלת כל הזמן השאלה, שנוסחה כבר על ידי בוסל במכתבו לחבר העוזב את דגניה . שם הוא אומר : "אפילו אם תעזוב את הקבוצה . . . התקופה הזו, הניסיון הזה, ההתמודדות הזאת, ההתכוונות הזאת תישאר בזיכרונך כזיכרון יפה ונעלה" . אנחנו עומדים עתה בפני השאלה האמיתית מה המוטיבאציה הפנימית שלנו, העיקרית, מה כוח החיים של הקיבוץ ? האם הוא הגיע לאיזה שלב של השלמה, שבו הוא מסתפק בכך שהוא יישאר זיכרון יפה, או שיש בו עדיין די כוחות התחדשות, די כוחות חיות פנימיים לחזור ולהתקיים לא כזיכרון אלא כהווה שיש סיבה מספקת להיות גאה בו להשתייך אליו . זו אמירה מאוד כללית אבל השאלה היא, כמובן, אם אנחנו מוצאים את האופנים לחיים ולמעשים שבהם לקיבוץ תהיה ההצדקה העכשווית להגיד כן, עשינו ועשינו ואנו עושים ורוצים עוד לעשות . מגיע לנו . אי אפשר לחיות על הקרן, על זכויותעבר . צריכה להיות תחושה מתמדת של צידוק חיינו ומעשינו ושל רלוונטיות צורתחיינו על אחת כמה וכמה לגבי הדורות הצעירים . בגלל זה שאיננו רוצים להישאר "זיכרון יפה", אנחנו נמצאים עכשיו, לפי דעתי, בעידן של מבחן עליון לקיומה של הקומונה המאתיים ומשהו ) לפי הרשימה של יעקב ( : באיזו מידה יסוד היסודות של ההוויה הקיבוצית הערבות ההדדית המלאה והטוטאלית של הקיבוץ עומד במבחן ? החלטנו זה עתה שלא מתנערים מהאחריות ההדדית ולא נותנים לקיבוצים שבמצוקה להישמט וליפול, והקיבוצים החזקים והמסוגלים לא רואים את גבולות האחריות שלהם מסתיימים בגדר יישובם אלא רואים, לפחות בהיקף של תנועה שיתופית, את הערבות ההדדית משתרעת על פני המרחב של כל התנועה . השאלה היא כמובן אם הערכים של הקיבוץ אומרים משהו היום לצעירים . יעקב בספרו אומר שחוקרת אמריקאית מצביעה על שלושה תחומים מרכזיים בהם פעלה הדינמיקה של תהליכי ההתפוררות בקומונות : א ( השפעת הסביבה החיצונית הנתונה לתהליך מתמיד של השתנות . ב ( ההזדקנות והכרסום ההדרגתי שחל במעמדו של דור המייסדים, הסתלקותם מהעולם והיעדר תחלופה מתאימה הן בדור השני והן בציבור הנקלטים החדשים ) מה שבובר קורא "החלוצים למחצה", המצטרפים למיניהם ( . וג ( הדואליות הקיימת בהוויית הקומונה, בין רצון הקיום שלה כחברה חדשנית בעלת צורת ערכים ייחודית ואלטרנטיבית לבין צורכי קיומה כתא חברתי כלכלי בתוככי משטר זר ומתנכר . 14
|
|