גם אחים אך גם רחוקים

עמוד:13

צוריאל אדמני ז"ל מהקיבוץ הדתי קרא לזה "בתוך הזרם ונגדו" . אנחנו בתוך התנועה הלאומית, בתוך תנועה חברתית וחיים בחברה הזאת . אנחנו בתוך הזרם, אנחנו חלוצי העם, כך היו נוהגים לקרוא לנו, קולטים ומיישבים ועוסקים בביטחון ובחינוך ובתרבות וכל מה שאתם רוצים, אנחנו בתוך הזרם של הבנייה, אבל יחד עם זה חיים כל הזמן בתחושה שהיינו רוצים שיהיה אחרת ממה שהדברים זורמים מסביב . אנחנו האופוזיציה לתנועה הלאומית . מכל מקום אנחנו משולבים בה חזק, ובמידה שלא נהיה כאלה, אנחנו לא נהיה קיבוץ . במידה שהקיבוץ יחליט שהוא מתבדל, שהוא כורת את החיבורים שלו אל הסביבה ככל האפשר, שעקרונית הוא לא רואה את עצמו פרטנר למה שקורה מסביב ושהוא בונה את עצמו בנפרד ­ אין לו קיום . בסיכום ­ בכל ההיבט הזה של טעם חיינו ומשמעות חיינו אנחנו שונים מאד מהקומונות ההן, ביחס ובזיקה אל החברה הסובבת ­ הם דוגלים בהתבדלות ואילו אנחנו בחיבור משרת וביקורתי, תקראו לזה "אליטה משרתת" או שמות אחרים שאפשר לקרוא למה שהיה פעם הקיבוץ . אחת הבעיות שלנו היום היא שאנחנו לא מרגישים את עצמנו לא אליטה ולא משרתת . ג ( הנקודה השלישית שבה אנחנו נבדלים, היא המבנה החברתי והדמוקרטי . הקומונות האלה, כמעט בכולן הייתה הנהגה, לא הייתה שם דמוקרטיה במובן שאנחנו מבינים אותה . מישהו היה פוסק, היה רב, היה מנהיג, היה בעל סמכות . הוא היה קובע את המותר והאסור, אמת ולא אמת, רצוי ולא רצוי, בה בשעה שהקיבוץ בנוי על דמוקרטיה, על היחיד השולט על גורלו, מקבל את ההחלטות, שותף לקבלת ההחלטות, ומציית להחלטות הכלל . פה אני עובר אל ההיבט היותר אקטואלי של חיינו והווייתנו . טבנקין ביטא את מצבו ותפקידו של הקיבוץ בשנות ההרואיקה שלנו, ימי החלומיות : "מה שהיה מחויב על פי המציאות, היה מתאים לנשמה" . מה שהיה מחויב המציאות, צורכי הארץ וצורכי העם, היה מתאים לנשמה . אפשר לקרוא לכך שתופעת "החלוציות" היא צורך אובייקטיבי שנפגש בצורך סובייקטיבי, בנכונות סובייקטיבית של הפרט, של היחיד . הצרכים הכלליים נפגשו בצרכים האישיים לעשות את הדברים שהיו נחוצים . הייתה אז שעת חסד­, כמה עשרות שנים הייתה תקופת חסד שמדינה בהתהוות נפגשה עם חברה בהתהוות והייתה איזו נזילות, איזו זרימה של דברים, של תפקודים ושל דפוסי ארגון שחיברו את הצרכים הכלליים עם הצרכים הקיומיים של היחידה הקיבוצית ושל התנועה הקיבוצית כולה . צורכי התנועה הקיבוצית הלמו מאוד את צורכי החברה הכללית, וצורכי החברה הכללית נהנו מאוד על­ידי הצרכים הפנימיים של החברה הקיבוצית ­ כארגון, ושל החברים כפרטים, כאנשים . 13

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא