|
|
עמוד:12
[ 12 ] העלה נימוקים משכנעים להמלצה לוותר עליו, אבל בכל זאת הייתי מוטרד . ימים שלמים התהלכתי וקולו מהדהד בראשי . "לחתוך, לחתוך, לחתוך" . איך אוכל להתעלם מעצתו של אחד הסופרים הטובים בעולם ? בסופו של דבר לא קיבלתי את עצתו . התכנסתי פנימה והאזנתי לעצמי . כשהספר התפרסם סוף-סוף, הוא כתב כדי לומר לי שהחלטתי הייתה נכונה, ושהוא מודה בענווה בטעותו . זה היה אחד המכתבים היפים שקיבלתי אי-פעם . ג'ון ברג'ר . אני נוקב בשמו משום שהוא היה מורי, לא במובן הפשוט אלא בהשפעתו על מרקם הכתיבה שלי ובהתנהגותו החברית . היו לי עוד מורים : ג'ים קֵלס, פאט או'קונל, הנזיר גֵ'רֵרד קלי ; אבי — שון מק'קאן, בנדיקט קַיילי, ג'ים הריסון, פרנק מק'קורט, עדנה או'בראיין, פיטר קֵרי, ולצידם כמעט כל סופר שקראתי אי-פעם . אני חב תודות גם לדיינה צ'פניק, לסינדי וו, לאליס מקסוול ולבני ג'ון מייקל שעזרו בכתיבת הספר הזה . הקול הניתן לנו הוא לא קול יחיד . אנחנו מקבלים את קולנו משפע של מקומות אחרים . זה הניצוץ . אני מקווה שיימצא פה משהו לכל סופר צעיר — וגם לכל סופר מבוגר, בעצם — שמבקש שייקרה בדרכו מורה, מורה שבסופו של דבר לא יכול להורות דבר אלא רק להצית את האש .
|
|