|
|
עמוד:12
] 12 [ בבית הקפה האקזיסטנציאליסטי רמז שמתבשלת במוחו “פילוסופיה הרסנית״ חדשה, אבל לא הייתה לו תשובה ברורה לשאלה איזו צורה תלבש, מהסיבה הפשוטה שהוא עצמו לא 5 הוא לא פיתח אותה מעבר לרוח כללית של מרד . עכשיו נראה שמישהו ידע . אחר הגיע לשם לפניו . אם סארטר החוויר למשמע החדשות של ארון על הפנומנולוגיה, הרי הסיבה הייתה מן הסתם רוגז לא פחות מאשר התרגשות . כך או כך, הוא מעולם לא שכח את הרגע הזה, וכעבור יותר מארבעים 6 הנה, סוף-סוף, שנה סיפר בריאיון, “אני יכול להגיד לך שזה השכיב אותי״ . פילוסופיה אמיתית . לדברי בובואר, הוא מיהר לחנות הספרים הקרובה ואמר, פחות או יותר, “תנו לי כל מה שיש לכם על פנומנולוגיה, עכשיו ! ״ מה שמצאו לו היה כרך דק שכתב תלמיד של הוסרל, עמנואל לוינס, La théorie de l’intuition dans la phénoménologie de Husserl ( תאוריית האינטואיציה בפנומנולוגיה של הוסרל ) . דפי הספרים לא היו מופרדים . סארטר לא המתין עד שתהיה בידיו סכין וקרע את הקצוות והתחיל לקרוא בהליכה ברחוב . יכול היה להיות קיטס, כשראה את תרגומו של צ׳פמן להומרוס : אֲזַי הָיִיתִי כְצוֹפֶה-מָרוֹם אֶל חוּג עֵינוֹ מַזָּל חָדָשׁ עֵת צָף ; אוֹ כְקוֹרְטֵז אַמִּיץ גִּלָּה פִּתְאֹם יַם-שֶׁקֶט, בְּעֵין-נֶשֶׁר לוֹנִשְׁקַף — עַל דַּרְיֶן הַצּוּק נִצַּב אָז דֹּם 7 מֻקַּף רוֹאִים-תּוֹהִים — צְבָא אֲנָשָׁיו . לסארטר לא היו עיני נשר, והוא מעולם לא הצטיין בשתיקה, אבל הוא בהחלט היה מלא תהיות . כשראה ארון את התלהבותו, הציע לו לנסוע לברלין בסתיו ללמוד במכון הצרפתי שם, כפי שהוא עצמו עשה . סארטר יוכל ללמוד את השפה הגרמנית, לקרוא את חיבורי הפנומנולוגים במקור ולספוג את האנרגייה הפילוסופית שלהם מקרוב . שנת 1933 , כשזה עתה עלו הנאצים לשלטון, לא הייתה השנה המושלמת לעבור לגרמניה . אבל לסארטר זה היה זמן טוב לשנות את כיוון חייו . הוא היה משועמם מההוראה, משועמם ממה שלמד באוניברסיטה, משועמם מכך שעדיין לא התפתח ונהיה מחבר גאוני, כפי שציפה להיות מילדותו . כדי לכתוב מה שרצה — רומנים, מאמרים, כל דבר — ידע שעליו לחוות תחילה הרפתקאות . הוא ראה את עצמו בדמיונו מתרועע עם סבלים בקונסטנטינופול,
|
|