|
|
עמוד:11
] 11 [ א דוני, איזו זווע ה , אקזיסטנציאליזם ! שם החיבה שבו כינה אותו מאז ימי לימודיהם — “אם אתה פנומנולוג, אתה יכול לדבר על הקוקטייל הזה ולעשות ממנו פילוסופיה ! ״ בובואר כתבה שסארטר החוויר כששמע זאת . היא העצימה את הדרמה כשרמזה שהם לא שמעו כלל על הפנומנולוגיה . למען האמת, הם ניסו קצת לקרוא את היידגר . תרגום של הרצאתו “מהי מטפיזיקה ? ״ הופיע בכתב העת בִּיפוּר , בגיליון שבו הופיע מאמר מוקדם של סארטר בשנת 1931 . אבל, היא 4 עכשיו כתבה, “מאחר שלא הבנו מילה, לא הצלחנו לעמוד על העניין שבו״ . הם עמדו עליו : זוהי דרך ליצור פילוסופיה ששבה ומחברת אותה אל החוויה הנורמלית הנחווית . הם היו מוכנים מאוד להתחלה החדשה הזאת . בבית הספר ובאוניברסיטה למדו סארטר, בובואר וארון על פי תוכנית הלימודים הנוקשה של הפילוסופיה הצרפתית, ששלטו בה שאלות של ידיעה ופרשנות מחודשת אין-סופית של כתביו של עמנואל קאנט . השאלות האפיסטמולוגיות [ של תורת ההכרה ] נפתחו זו אל זו כמו סיבוביו של קליידוסקופ וחזרו תמיד לאותה נקודה : אני חושב שאני יודע משהו, אבל איך אני יכול לדעת שאני יודע מה שאני יודע ? זה היה תובעני, אך עקר, וכל שלושת הסטודנטים — אף על פי שהצטיינו בבחינות — הרגישו אי-נחת, וסארטר יותר מהאחרים . לאחר סיום הלימודים
|
|