|
|
עמוד:13
] 13 [ מ ע ב ר ל א מ ת ו ל ר א י י ה ופירוק מבני הידע הקיימים . הוגים וחוקרים, כגון רולאן בארת ( Barthes ) , מישל פוּקוֹ ( Foucault ) וז׳אק דרידה ( Derrida ) , הם שהובילו תחומי עניין זה, והפופולריות שלהם עלתה באותן שנים במחלקות לחקר הקולנוע . זיקתו של הקולנוע התיעודי אל המחקר והפעולה הפוליטית מחד גיסא והתרבות הפופולרית מאידך גיסא חקוקים בהיסטוריה של הקולנוע התיעודי ובתהליך התגבשותו לכדי צורה מובחנת . מיקומו הייחודי של הקולנוע התיעודי כיום מאפשר לו לתפוס את מקומו בזירה המרכזית בפנייתו אל קהל, אך גם להרחיב ולהגדיר מחדש את שוליה . הכתיבה על קולנוע תיעודי מחזקת את מעמדו של הקולנוע הזה כאמנות פופולרית, אך בה בעת מחלצת היסטוריות חלופיות של צפייה, הפקה והפצה . יש חשיבות דחופה מתמיד להעריך מחדש את תוצריו של הקולנוע התיעודי החדש, דחיפות הנענית במסה של כתיבה ביקורתית ותאורטית המתייחסת למהפך הזה שחל בקולנוע התיעודי . היסטוריות והיסטוריוגרפיות : תנועות מרכזיות ועמדות ביקורתיות ההיסטוריה של הקולנוע התיעודי ראשיתה בשנות העשרים של המאה העשרים, שלב שבו הקולנוע כאמנות נשען על מבנה מסחרי פחות או יותר יציב ועל תחביר מגובש . מקובל לשייך את צמיחתו של הקולנוע התיעודי לשלושה אירועים או זירות מרכזיות . הראשון שבהם : ב- 1922 יצא לאקרנים סרטו של רוברט פלאהרטי נאנוק איש הצפון ( 1922 , Flaherty, Nanook of the North ) , שטען לייצוג אותנטי של חיי האינואיטים במפרץ הדסון בקנדה, בעודו נשען על מבנים נרטיביים המזוהים עם הוליווד ומרפרר למסורת ערה של אתנוגרפיה פופולרית שאכלסה עד כה בעיקר את המוזאונים לטבע 1 עבודתו של פלאהרטי משכה את תשומת ליבו ואת ביתני היריד העולמי . של ג׳ון גרירסון ( Grierson ) , סוציולוג ממוצא סקוטי אשר שהה באותה עת בארצות הברית ועסק בפיתוח דרכים חדשות ומבטיחות לכינון יחסי ציבור - ממשל בעידן של תקשורת המונים . גרירסון, נלהב מהחיבור בין ידע ציבורי שזיהה בחומרי המציאות של פלאהרטי ובין השימוש החלוצי שלו בתבניות פופולריות וניסח את מה שלימים תהיה לנקודת מוצא מגדירה לקולנוע התיעודי כקולנוע העושה ״טיפול יצירתי בחומרי מציאות״ 2 גרירסון הוא שטבע את המונח ( " the creative treatment of actuality “ ) .
|
|