בפתח הספר: הצורות בשטיח

עמוד:14

14 , ד ן מ י ר ו ן מוצגים כאן בצורה שאינה נוטלת מן הכפייתיות של המבקר ומחיפושיו הנואשים את ערכם העקרוני ( בסופו של דבר, הן גם ג'יימס עצמו היה מבקר ספרותי מובהק, וממכונניה העיקריים של תיאוריית הרומן הריאליסטי ) . המבקרים אכן הִנם — או שהם צריכים להיות — "שֵדונים קטנים של דקות מחשבה", המתרוצצים כמו אוֹגֵר בגלגל ההרמנויטי הסובב-הולך, מחפשים נואשות איזה סוד הטמון בקרקעיתם של טקסטים, שאולי אין בהם אלא מה שחושפים פני השטח שלהם . בכך מתגלה גיחוכם ; אך בכך מתגלים גם ערכם והתוספת הייחודית שהם עשויים לעתים להוסיף למחשבה האנושית . בין כה וכה אנו נותרים בתום הנובלה, אמנם, מבלי שנדע דבר על אודות הדגם שאותו ניסו לחשוף שלושת המבקרים המתוארים בה, אבל עם הניסוח הדק והמגרה כל כך : "היה זה משהו [ . . . ] מעין דגם מסובך בשטיח פרסי", שאותו רשאי פרשן הטקסט המיומן לחרות על דגלו כמין סיסמה .  בספר זה כונסו מסות אחדות, שנכתבו בעת שגבר במחבר במידות שונות של תוקף ועקשנות הצורך לחפש בטקסטים שיריים, שהם נדבכים ביסודה של התרבות הספרותית הישראלית, את הדגם או הצורה שבשטיח ; היינו, גבר בו הרצון לעסוק בטקסטים אלה לא על פי נושאיהם, ההגות המשוקעת בהם, תורת הצורות המייצבת אותם, הפרוסודיה והסטיליסטיקה — ליתר דיוק, לא רק על פי כל אלה, וכמובן, גם על פיהם — אלא בעיקר על פי דגמים קוגניטיביים המוטבעים עמוק בתשתית האישיותית של השיר ( לא אישיותו ההיסטורית של המשורר כשלעצמו אלא האישיות המזדהרת מתוך השיר כשלעצמו ) . בעבר נהגו לסמן דגמים אלה כ"תבניות עומק", אבל סימון זה, המוטבע בחותם החשיבה הסטרוקטורליסטית, נמצא בלתי הולם, ולעתים קרובות אף מטעה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא