|
|
עמוד:11
ארץ אוכלת 11 מציג איך מדברים על אוכל, איך משוחחים עם אוכל ואיך מספרים אוכל בעברית ישראלית . נקודת המוצא של כל אחד מפרקי הספר היא שכל המאכלים כולם עשויים במתכונת החלווה הצלבנית . החומוס, הסלט, השישליק והקוטג' מורכבים לא רק מירקות ובשר, מפחמימות וחלבונים, מתבלינים ורטבים ; אלא גם ממילים, דימויים, מטאפורות, עגות, קולות וניבים . הלשון המדברת היא זו שהופכת את החלווה לנימוחה או לגירית, היא זו שהופכת את מתיקותה לתענוג או לתענית והיא זו שטועמת ומטעימה אותה . "ארץ אוכלת" מאזין לניגונים של שפת המזון הישראלית, לאוצר המילים שלה, למבנה התחבירי שלה, לצליליה, לשיריה ולסיפוריה . הוא מתייחס לקניית המזון, לבישולו ולאכילתו כאל יצירה אמנותית ורואה בטעם תופעה פואטית . הוא רושם את מחולות הפיתה בצלחת החומוס, מבקר במוזיאונים של מסעדות היוקרה, מתלהב מהפוטוריזם המופשט של הבמבה, משקיף מגג העוגה על הזוג המאושר, מקונן על גורלו הטרגי של הגעפילטע פיש ומתרה כלאוקואון בשעתו מפני אכילת קובה . הוא מסתחרר מריקוד הוואלס של האורחים והמארחים, שותה בצימאון את הדם הניגר בקרבות הלודרים בין הצמחונים לבשרנים, בין המזרחים לאשכנזים, בין הורים לילדים, ומריע לשופטים בתחרויות הבישול בטלוויזיה . הוא בוחש מחדש בנזיד העדשים התנ"כי, מתענג על החריף שמוסיפים לסרטי הבורקס, תועה במבוכי הסופרמרקט וחוקי הכשרות ומצטרף למקהלה העתיקה השרה קנטטה לשווארמה . בסוף הספר מופיעה רשימה של הספרים והמחקרים המרכזיים בהם נעזרתי בכתיבת הספר . אך הספר אינו מנסה להעמיד אמת מחקרית, מדעית ועובדתית . הוא מטפל במחקרים מדעיים, יוצא ונכנס למאורעות היסטוריים ונעזר בניתוחים אנתרופולוגיים, סוציולוגיים ופסיכולוגיים .
|
אפיק
|