|
|
עמוד:13
פרק ראשון : "כפה עליהם הר כגיגית" — האומנם ? ׀ 13 מתן שכר עוסקי במצות, שאין עוסקי בתלמוד . ופרשה שנייה כתוב בה 'בכל לבבכם ובכל נפשכם' ( שם שם יג ) , ולא כתוב 'בכל מאדיך' ( שם ו ה ) . ללמדך, שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד . 1 מדרש תנחומא ( ורשא ) פרשת נח סימן ג ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקדוש ברוך הוא את ההר כגיגית . שנאמר : ויתיצבו בתחתית ההר ( שמות י"ט ) , ואמר רב דימי בר חמא : א"ל [ אמר לו ] הקדוש ברוך הוא לישראל : אם מקבלים אתם את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם . ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר ? והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה, ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט ! ? אלא אמר להן על התורה שבע"פ, שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו, שנאמר : 'ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך' ( דברים ו ) . ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד ? ראה מה כתיב אחריו : 'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך', ואי זה זה תלמוד שהוא על הלב ? הוי אומר ושננתם לבניך זו תלמוד שצריך שנון . ללמדך שפרשה ראשונה שבק"ש אין בה פירוש מתן שכרה בעוה"ז כמ"ש בפרשה שנייה . 'והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם' — זה מתן שכר עוסקי מצות ( ס"א תורה שבכתב ) שאין עוסקין בתלמוד . ובפרשה שנייה כתיב בה : 'בכל לבבכם ובכל נפשכם', ולא כתב : 'בכל מאדכם' . ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ, לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה, לפיכך מתן שכרה לעה"ב [ לעולם הבא ] . שנאמר : 'העם ההולכים בחשך ראו אור גדול' ( ישעיהו ט א ) , אור גדול — אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקדוש ברוך הוא לעמלי תורה שבע"פ ביום ובלילה, שבזכותן העולם עומד . שנאמר ( ירמיה ל"ג ) : 'כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי' . אי זה הוא ברית שנוהג ביום ובלילה ? זו תלמוד . מדרש אגדה זה שדרשו התנאים, ואחריהם האמוראים, נותן תשובה אפשרית לשאלה העולה מייד כשנשמעת דרשת רב אבדימי ( דימי ) . מדוע הוא אומר שישראל היו אנוסים לקבל את התורה, הרי אמרו במפורש "נעשה ונשמע" ? מסביר הדרשן כאן בסיוע מדרשי פסוקים כי הכפייה באמת לא הייתה על קבלת התורה שבכתב . אותה קיבלו ישראל בקלות . הכפייה הייתה על לימוד התורה שבעל-פה, דהיינו 1 אליעזר, הוספה לפרשה שלש עשרה, עמ' 258 .
|
|