|
|
עמוד:13
אחרות ושהם לעולם לא יעמדו למשפט הציבור ‑ היא אמונה חדשה יחסית . היו זמנים שבהם מנהיגי ברית המועצות, האוטוקרטיה החזקה ביותר במחצית השנייה של המאה ה ‑ ,20 גילו רגישות יתרה לאופן שבו נתפסו ברחבי העולם . הם קידמו במרץ את רעיון עליונותה של השיטה הפוליטית שלהם ומחו על הביקורת שנמתחה עליה . הם לכל הפחות שילמו מס שפתיים למערכת הנורמות והבריתות השאפתנית שהונהגה בעקבות מלחמת העולם השנייה, מערכת שדיברה על זכויות אדם אוניברסליות, על חוקי המלחמה ועל שלטון החוק באופן כללי יותר . כאשר שליט ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב קם על רגליו באו"ם וחבט בנעלו על השולחן, כפי שעשה כידוע בעצרת הכללית ב ‑ ,1960 היה זה משום ששליח הפיליפינים לאו"ם אמר כי תחת הכיבוש הסובייטי "נשללו מתושבי מזרח אירופה הזכויות המדיניות והאזרחיות" והם "נבלעו על ידי ברית המועצות" . לחרושצ'וב היה חשוב למחות על הדברים . אפילו בשנים הראשונות של המאה הנוכחית, רוב הדיקטטורות הסתירו את כוונותיהן האמיתיות תחת מסווה מתוחכם וערמומי של התנהלות דמוקרטית לכאורה . כיום, לחברי אוטוקרטיה בע"מ כבר לא אכפת אם הם או מדינותיהם סופגים ביקורת, או מה מקורה . כמה מהם, כגון מנהיגי מיאנמר וזימבבואה, דוגלים רק בהתעשרות אישית ובהבטחת המשך שלטונם, כך שלא ניתן להביך אותם . מנהיגי איראן אינם מהססים להתייחס בביטול להשקפותיהם של כופרים מערביים . מנהיגי קובה וונצואלה מתייחסים לביקורת חיצונית כראיה לקנוניית הענק האימפריאליסטית הנרקמת נגדם . מנהיגי סין ורוסיה הקדישו עשר שנים להתפלמסות עם שיח זכויות האדם השגור בקרב ארגונים בינלאומיים והצליחו לשכנע רבים ברחבי העולם שההסכמים והאמנות בנושא מלחמה ורצח עם ‑ ומושגים כמו "חירויות האזרח" ו"שלטון החוק" ‑ מגלמים רעיונות מערביים שאינם חלים עליהם . בהיותם אטומים לביקורת בינלאומית, האוטוקרטים בני זמננו פטורים מבוא : אוטוקרטיה בע"מ 13
|
|