הקדמה

עמוד:10

10 | ד״ר אייל חלד שני סיפורים אלו מהווים חלק מרצף אירועי אובדן וכאב שחווינו כעם במסגרת הסכסוך ארוך השנים עם שכנינו . מאז ומתמיד, ובוודאי מאז אירועי השבעה באוקטובר, מאופיינים אירועים אלו בפגיעות פיזיות ונפשיות לא מבוטלות אשר כופות התמודדות ארוכת שנים, מורכבת וחסרת ודאות עבור אנשים רבים - ילדים ומבוגרים כאחד . תהליכי ההסתגלות למוגבלות שלמדנו להכיר מהפציעות במלחמת לבנון השנייה, המבצעים הצבאיים שלאחריהם, ומטחי הרקטות על יישובי הדרום, הם - בהרבה מאוד מובנים - אותם תהליכי התמודדות הקיימים גם היום בתקופה המורכבת של אחרי השבעה באוקטובר . עם זאת, נסיבות המלחמה הנוכחית מציגות בפנינו תמונה קלינית שונה . מצד אחד, איכות הפציעות הפיזיות דומה ומשקפת נזק אורתופדי, פגיעות ראש ומרכז הגוף . עם זאת, מבחינה נפשית הפציעות שונות מאוד מכיוון שהפעם, בשונה מהאירועים הקודמים, הן כוללות חשיפה לזוועות ולמראות נוראיים, שאינם ניתנים להכלה, ולאובדן כה רב וקשה עד כי נדמה שאין בית בישראל שלא הכיר באופן ישיר או עקיף מישהו שנפגע . הפצועים והפצועות שהגיעו לבית החולים בעקבות הפגיעה הפיזית נשאו עימם את החוויות האישיות שעברו ואת המפגש הפרטי שלהם עם הזוועות . רבים מהם כאבו, בנוסף, את אובדנם של בני משפחה וחברים, ואחרים אצרו דאגה גדולה לאלו שעדיין נמצאים בלחימה בעזה או בצפון . חוויית האובדן לוותה בתחושת תסכול קשה על כך שכל זאת ניתן היה למנוע, והדברים התלכדו בסופו של דבר ליצירת טראומה לאומית . הפרטי פגש את החברתי ואת התרבותי, והיווה מעין קרקע מכינה או נקודת פתיחה טובה פחות להתמודדות עם פציעות, מוגבלות, תהליך השיקום ויציאה לחיים . התמונה הנפשית העולה פעמים רבות, היא במובן מסוים מורכבת מאוד ומשליכה מטבע הדברים על ההתגייסות לשיקום ולהסתגלות למציאות החדשה . כפועל יוצא, גם הטיפול הפסיכולוגי בעת הזו נושא אופי עדין מאוד וממוקד בצרכים וביכולות של המטופל לשאת שיח על תכנים מסוימים לעומת אחרים . הפעם נדמה כי כמותית ואיכותית הקושי להתמודד עם מצב

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא