פתיח

עמוד:12

— 12 — המשפחתי . כל הדימויים קשורים אליי ולפגיעות שלי ( וליופי שבי ) באופנים שונים, וגם זאת זווית מרכזית להתבוננויות שלי . על מה ( ועל מי ) אני מסתכל כשאני מתבונן בתמונות ? האם יש “מוקדם“ ו“מאוחר“ ( בתוך הרצף הכרונולוגי של החיים, הרצף ההיסטורי של הצילומים או הרצף ההיסטורי-אקטואלי של זמן הכתיבה ) ? ואם כן, מה משמעותו ? האם השנים שעברו יכולות להיות האירוע “המאוחר“, זה המאפשר חוויה שונה ( במובן שהוא מבנה בדיעבד משמעות שונה על גבי האירועים והחוויות המוקדמות יותר ) ? ואולי המאוחר הוא ההתבוננות והכתיבה על התמונה, הדימוי ( האם יש הבדל ? ) הבדיעבד , פרויד מהמוקדם למאוחר, מהמאוחר למוקדם ; אין ראשית ואין אחרית למחשבות, לעולם הפנימי, לעצמי ( בשונה מתאוריות התפתחותיות המדגישות את התפתחות האישיות על ציר הזמן ) . הדיכאון, כמו האפקט הטראומטי, כמו מלנכוליה, מדגישים את השפעת העבר, החזרתיות האין-סופית ( חזרתיות שאני חווה והיא אף מתוארת בכמה מהטקסטים ) , ובו-בזמן טורפים את הסדר הלינארי שאנו לכאורה מתנהלים בתוכו . הזיכרונות הם גשר מעכשיו לעכשיו, מפעם לאף פעם . אני כותב על צילומים ש ( כנראה ) היו מציאות בנקודת זמן מסוימת, אך בו-בזמן כבר התהוו כזיכרונות, כהזיות על עבר היסטורי שאכן היה, אבל לא אני הייתי שם . האם אוכל להיות כאן כעת ?

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא