|
|
עמוד:11
— 11 — עבורי, מקום שלעיתים שם את הדיכאון בתוך הקשר מסוים, נסבל יותר ( יש כאן דגש על חיפוש הקשר, וגם על הניסיון, ואולי האפשרות, למצוא מקום לדיכאון, ויותר מזה – לעצמי, במובן המרחבי ממש ) . בהמשך, לעיתים, היא מאפשרת לי לחוות חוויית משמעות כוללת יותר, כזאת המקושרת לזיכרונות שונים, אך היא אינה הם . במילים אחרות, התברר לי שאני קיים מעבר לדיכאון שלי, על אף הנוכחות המתמשכת שלו בחיי, ואולי גם בהקשר שלו . בספר אני משתף במחשבות שלי על צילומים הקשורים אליי . למחשבות האלה הגעתי בתהליכי חיפוש וגילוי של העצמי, ובו-בזמן בתהליכים והקשרים אסוציאטיביים . רוב הטקסטים נכתבו בעיצומן של שנות דיכאון, והם מתארים מרכיבים אינטנסיביים של אמביוולנטיות בקשרים, חוויה של אי-נחת, רגישות עצומה, פגיעות רבה, תחושות שונות וחוסר מובנות ( האם אלה מרכיבים שלי עצמי או של 'הדיכאון' . האם יש משמעות לאבחנה הזאת ? ) . אני חושב שבכל הטקסטים אפשר לחוש בניסיונות שונים לתקשר, לקשר, להיקשר, וגם את הכישלון, שוב ושוב, בניסיונות האלה . הכתיבה היא ניסיון נוסף לקיים תקשורת, פנימית וחיצונית . יש בה ממד של חזרה לחוויות ( הקשות ) , אבל גם מרחב של בחירה אישית, התבוננות ועיצוב . באופן שאינו לגמרי ברור לי, אני חש שתהליך ההתבוננות והכתיבה מקל עליי . הספר מציג שלוש סדרות מקבילות וקשורות : סדרה של דימויים חזותיים מחיי ( צילומים ) , סדרה של התבוננויות על הדימויים במילים – טקסטים, וסדרה מאוחרת יותר של התבוננות בטקסטים ובצילומים, סדרה שנכתבה כשנתיים-שלוש לאחר הטקסטים המקוריים . בספר אני משתף בתהליכי ההתבוננות שלי . לעיתים אני האובייקט להתבוננות, לרוב אובייקט שכבר אינו קיים ( כמו בכל תמונה ) , ובו-בזמן גם ייצוג של אובייקט, ואני מחפש בתוכי את היחס לדימויים האלה . את הצילומים בחרתי כמעט באקראי – בתקופת הכתיבה התבוננתי באלבומים המשפחתיים ובחרתי באלו ש“דיברו אליי“ או בדימויים אחרים שהתחברו לחוויות שהרגשתי ותיארתי, אפילו אם הם לא נכללו באלבום
|
|