|
|
עמוד:13
- 13 - הקדמה באפריל ,1964 לאחר ההפיכה הצבאית בברזיל, פריירה הושלך לכלא על ידי המשטר החדש, שראה באוריינות ובהשתתפות פוליטית של ההמונים איום . עם שחרורו הוא גורש מברזיל עם משפחתו, ומצא מקלט בצ'ילה, שם הועסק על ידי ארגון החינוך של האו"ם, אונסק"ו, בפרויקט של רפורמה חקלאית והוראת קריאה וכתיבה לפי השיטה שפיתח . בשנות ה - 60 וה - 70 פריירה תרם לקידום ידיעת קרוא וכתוב בקרב אוכלוסיות מוחלשות בדרום אמריקה ובאפריקה . שיעורי האנאלפביתיות בארצות חצי כדור הארץ הדרומי פחתו במידה ניכרת בהשפעת מחשבתו ושיטתו . ב - 1969 פריירה הוזמן לאוניברסיטת הרווארד שבארה"ב להציג את התיאוריה ואת השיטה שלו להוראת מבוגרים . בהמשך עבר לז'נבה, שם עבד כיועץ חינוכי למועצת הכנסיות העולמית, והחל לפעול מטעם המועצה להנחלת קרוא וכתוב באפריקה . במהלך תקופת גלותו הוא כתב את הספר "פדגוגיה של מדוכאים", בעקבותיו הפך לאינטלקטואל הנודע ביותר בברזיל . הספר זכה להשפעה רבה על מחנכים במדינות החצי הדרומי של כדור הארץ, שפעלו נגד אנאלפביתיות, עוני וניצול, הדומים לאלה עליהם פריירה כתב . הספר התקבל בחום גם בזכות ההקשר והתקופה, סוף שנות ה - 60 ותחילת שנות ה - ,70 עידן של פריחה לתנועות שחרור, מאבקם של האפרו - אמריקאים למען זכויות - האזרח ושוויון, המאבק הפמיניסטי למען שוויון לנשים וגילויי ההתנגדות לשליטה של מדינות עשירות במדינות עניות . בשנים אלה הנגישות לחינוך של עניים בעולם התרחבה, אף כי מערכות הדיכוי הכוללות גזענות, שוביניזם, ניאו - ליברליזם המיטיב עם בעלי ההון ושליטה של האליטות, המשיכו להתקיים . כיום, למרות שילדים בעולם כבר זוכים לחינוך, הלימודים בבתי הספר עדיין שזורים בדיכוי עליו פאולו פרירה כותב בספרו, האקטואלי גם היום . בשנת 1979 קראה ממשלת ברזיל לפריירה לחזור למולדתו וללמד באוניברסיטת סאו פאולו במשרת פרופסור . בשנת 1988 הוא מונה לשר החינוך בסאו
|
מינרוה
|