|
|
עמוד:8
8 דורות הילדים אספו את פירות האסטרטגיה של אבותיהם . המדינה היהודית פתרה עבורם את הבעיה היהודית ; אין להם בעיה יהודית שהייתה לאבותיהם . בזה הצליחה הציונות, אבל היא נכשלה במקום סמוך – דורות הילדים ירשו מדורות האבות את תודעת החשיבות המוחלטת של הארגון המדיני ”הנורמאלי” . הלאומנות הטקטית של הראשונים הפכה ללאומנות טהורה אצל האחרונים . יפי - הנפש רואים לעצמם חובה להילחם בלאומנות, להכות בקנאות, להפריע לנהייה העממית מן הצדק אל הכוח ; על כל אלה ידועים יפי הנפש לדיראון בעיני שליטים, תמימים וסהרורים כאחד . כיוון שאנשי האוניברסיטה אמורים להיות אמונים על הביקורת הנוקבת, על הניתוח חסר - הפשרות, על ההפרדה בין העיקר לבין הטפל - החביב, היה מקום לחפש באקדמיה האוניברסיטאית חממה של אנשי רוח ויפי נפש, שתמשוך עליה את רוגזו של הממסד והמוני תומכיו מדי פעם בפעם נדמה שאכן אלה הם פני הדברים . לאחר פטיצית המרצים בדבר יחסים דיפלומטיים עם גרמניה המערבית ולאחר כרוזי הפרופסורים בדבר ”שלום עכשיו” הייתה תקופה קצרה בה נדמה היה שהאקדמיה האוניברסיטאית מבינה את תפקידה החברתי הביקורתי ושכצפוי היא מעלה עליה את חמתם של החסידים, בין אם החכמים ובין אם השוטים, של עמדות פוליטיות אחרות : עדיין ”פרופסורים” היא מילת - גנאי בחוגים רחבים אבל אלה הם מאורעות יוצאי דופן . הפעילות הסטנדרטית של הפרופסור, בתחומי החברה והמדינה, אינה שונה בדרך כלל מזו של הרופא, הטכנאי או הנהג . כשמדובר ברמת הטיעונים, דקות ההבחנות ועומק ההסברים זוהי תופעה תמוהה, עצובה וקוראת להסבר מה מסביר סטנדרטים כפולים ? כיצד מתיישב תחכום מופלג
|
מינרוה
|