פתיחה

עמוד:14

14 פתיחה ההחלטה שקיבלה . האשה הטובה לא הטילה ספק לרגע בכך שבתה תחלוק איתה את התלהבותה ותשוקתה, על כן הציעה לה ללא היסוס להצטרף אליה, לנטוש מאחוריהן את כל רכושן ולצאת לדרך להודו, לאותו מקום שבו עתיד הבודהא לחזור ולהתגלות . אימהות משלות את עצמן בנקל בעת שהן מדמות לנפשן כי רצונותיהן משקפים את סדר הדברים הטבעי . הן חושבות כי הילדים שאותם הרו, חייבים לדמות להן בכל וללכת בדרך שהן עצמן שמחות בה . אך אין זה כך . אם ואב הם רק שניים מתוך מכלול של מרכיבים רבים אחרים המביאים להולדתו של בן אנוש . הצאצא שלהם הוא פרי של רצף הולך ונמשך של פעולות חומריות ונפשיות שלא ניתן להצביע על מקורותיהן והן אובדות בחשכת הזמן . ילד הוא אורח חולף, ואימו היא הפונדק שהוא עוצר בו כדי לשאול בגד לפני שהוא ממשיך בדרכו . כך סוטות נטיותיהם של בנים מאלה של אבותיהם ונטיותיהן של בנות מאלה של אימהותיהן, שכן נטיות אלו מגיעות מעָבָר שנסתר מעיניהם של בורים . מחשבותיה של הבת, בניגוד לאלה של אימה הזקנה, לא חרגו מעבר לתשוקות חומריות . הרעיון על כך שיהיה עליה לנטוש את היאקים והכבשים שלה ולמכור את עדייה ואת מחרוזות הענבר שלצווארה כדי לכלכל את עצמה בזמן המסע נראה בעיניה כמעשה שיגעון . "חשבי היטב, אמא," אמרה לה, ״כלום מנת חלקם של האַרְג׳וֹפָּה ( עולי רגל קבצנים ) מושך אותך ? כלום לא ראית אותם בעת שעצרו ליד דלתנו לבקש נדבות ? לבושים סחבות, חסרי תחושה ורועדים מקור בחורף, ספוגי מים בעונת הגשמים, רעבים וללא מחסה, ישנים בשלג או בבוץ . כל זה טוב ויפה עבור אנשים צעירים השואפים לעלות לרגל למקומות קדושים, אך האם זהו סוג הצליינות שנשים הרגילות לחיות חיי נוחות צריכות לשאוף לקבל על עצמן, ובמיוחד את, בגילך ? " טון דיבורה של הבת בהשמיעה דברים אלה נשא אופי עוקצני במקצת, כאילו ביקשה לרמוז על כך שגילה המתקדם של האם השפיע על שכלה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא