|
|
עמוד:12
12 מבוא 1912 ביקר סיטל בכפר מולדתו ושם גילה סיפורים ואגדות על אודות הגיבורים המטורפים של קָשְׁט . לאחר חיפושים רבים עלה בידו למצוא אדם זקן בשם בזו שדקלם באוזניו את הסיפור כולו המתמקד במאבקם של אנשי קשט בטָמֶרְלֵיְין . בהמשך עלה בידו לתעד חלקים נוספים מהסיפור מפיהם של שני מסרנים נוספים . זה היה הבסיס לאפוס שכתב שנים רבות אחר כך . בשנת 1914 הגיע סיטל לארצות הברית . שם למד ספרות באוניברסיטת פנסילבניה ושם גם פרסם בשנת 1919 בארמנית קובץ שירים וסיפורים של זמרים נודדים, וביניהם "עשב הזהב", "מאבק השמש בדרקונים", "סוס האש" ו"מְהֵר" ( אחד מגיבורי האפוס הארמני הלאומי "עזי הנפש מססון" ) . סיטל גילה עניין רב באפוסים לאורך כל חייו . הוא היה המשורר הראשון ששחזר בשלמותו את חלקו השלישי של האפוס הארמני "עזי הנפש מססון" בארמנית מזרחית, שהיתה שונה מהארמנית המערבית, שפת מכורתו ושבה כתב גם את "גיבורי קשט" . הוא כנראה בחר בה משום שזו הייתה השפה הרשמית של ארמניה הסובייטית, מדינה שאליה היה מחויב במלואו . במהלך מלחמת העולם השנייה פרסם סיטל שתי יצירות . האחת היא "הזמיר בעל אלף השירים", שראה אור בשנת 1946 . יצירה זו היא יצירה אלגורית המוקדשת למאבקה של ברית המועצות בגרמניה הנאצית . היצירה מבוססת על אגדה ארמנית עתיקה ומתארת איך איכר בארץ הררית מקבל על עצמו למצוא זמיר מופלא שיגרש בשיריו רוחות סער הפוגעות בגן יפיפה ומאיימות להורסו . היצירה השנייה היא האפוס שלפנינו "גיבורי קָשְׁט" . גיבורי קָשְׁט האפוס נכתב בחרוזים ומכיל מילים רבות בכורדית, טורקית וארמנית בדיאלקט המקומי של שָׁטָח ( ארמניה המערבית ) . עלילת האפוס מתרחשת בקָשְׁט, כפר ארמני הנמצא בהרים שמדרום לימת ואן . סיטל גילה עניין רב בפולקלור הכורדי ושילב ביצירה גם חומרים
|
מינרוה
|