|
|
עמוד:14
ש ר ו ן ק נ ט ו ר 14 בניגוד לאלו, את ראשית ההתפתחות המינית שלי ליוו גברים מסוג אחר לגמרי : מעודנים, חיוורים, נשיים, וככלל, יוצאי דופן מבחינה מגדרית . אולי ההתאהבות בגבר-נער אסור או חסר עניין שמרה עליי — ילדה על סף נערותה או נערה על סף מיניותה — מפני הזכריות המאיימת, מפני הנחש שבמכנסי הנחש . או שאולי עבור הנערה שהייתי — תולעת ספרים ממושקפת יותר מאשר מלכת הכיתה — הדחייה החברתית והמשפחתית שסבלו הגיבורים המעורפלים-מינית של הפופ, התחושה המיוסרת שעלתה משיריהם, או לחלופין המרד החברתי שלהם, מרד במלכי הכיתה של העולם, הם שיכלו לספק לי מראה מתאימה יותר . ג'ימי סאמרוויל הקטן והמסכן, החיוור והמשוקץ . . . ריחמתי עליו, אבל לא רציתי להיות הוא . דייויד בואי, שעשוי היה להיות מודל מעניין, בדיוק זנח את האנדרוגיניות לטובת שירים על נערות סיניות סקסיות . מייקל ג'קסון היה מוכשר מדי וגם אקזוטי מדי מכל בחינה, בבחינת חייזר או קוסם . היה רק אחד שהיה גם דחוי, גם מצחיק, גם פרוורטי — עם הגרגרת הבוטה שלו והזיפים שנגלו תמיד מתחת למייק-אפ — גם גלוי לב, גם שאפתן וגם מישהו שיכול ללמד אותך דבר או שניים על צלליות עיניים . הוא היה מושלם : על-אדם שעיר בקימונו, עטוי כפפות קטיפה ובעל קול קטיפה, מולטי-מיני, אופנתי כמו האופנה עצמה, נשמתו מלאה בגרוב וצעדיו יחפים ומגושמים . כמה כל זה התאים לי אז . שהרי מהם הנעורים אם לא גישה ילדית למשחקי המבוגרים ? הנה סוף סוף מבוגר שמוכן לשחק . שגופו ועירו הם מגרש המשחקים שלו . בוי ג'ורג' התחיל למלא את כל עולמי . הרוחני והפיזי . אך למעשה, אם להודות בעצב, כמו ביחס למהלכים ולאנשים רבים בחיי, אני
|
אפיק
|