|
|
עמוד:9
ה ל ה ק ה ה י ח י ד ה ש ח ש ו ב ה 9 לדקסיז מידנייט ראנרז או לבירדז או לביי סיטי רולרז, שעזרה להם לעבור את שנות התיכון הלא קלות ושינתה לנצח את מסלול חייהם . כשקראתי את האנתולוגיה הזאת הבנתי שני דברים : ראשית, שהדברים שאני עברתי בשיכון בבלי כשהייתי נערה, דומים להפליא לדברים שעברו אנשים דומים לי בממלכה המאוחדת ; ושנית, שמנטלית המרחק בין בבלי ללונדון או לניו יורק — שם "מתרחשים הדברים", כך אומרים — זהה למרחק בין כל פרבר בצפון או בדרום אנגליה ובין העיר הגדולה, מוקד העניינים . ובכל זאת, הלחצים שמתבגרים בריטים נאלצים להתמודד איתם הם שונים מאלה שמתבגרים ישראלים חווים . אמנם בכל מקום מתבגרים צריכים להתמודד עם שערות שמתחילות לצמוח בכל מיני מקומות, עם מבחנים, עם מקובלים ובנים ובנות והורים, ועם הממסד ועם החרדה מפני העתיד, אבל בעוד שלצעירים בריטים היו את הבעיות החברתיות-כלכליות-פוליטיות שלהם, לנו היו את שלנו : בניית זהות במדינה מזרח תיכונית המונחית על ידי אתוס ציוני שאין לו דבר וחצי דבר עם חלומות הפופ המערביים שלנו, מרחק פיזי רב בינינו לבין מושאי ההערצה שלנו, והידיעה שבסוף התיכון צריך להתגייס לצבא . אבל מוזיקת פופ היא מספיק אוניברסלית כדי להציל גם את חייהם של ילדים ישראלים שלא מבינים חצי מהמילים שגיבוריהם שרים . השאלות אולי אחרות, אבל התשובות זהות . למוזיקה יש את הכוח הכמעט מיסטי למלא בורות עמוקים של ייאוש ושל חוסר ודאות ולתעל אליה את כל הזעם העצור המבעבע בדם . בשנות הנעורים הפער בין הקיום הפיזי על מגבלותיו הברורות לבין החלומות הוא לעתים גדול מנשוא, אך למוזיקה יש את הכוח לרומם נפש תועה ולשחרר אותה ממגבלותיה . כשהאוזניות
|
אפיק
|