|
|
עמוד:12
21׀ דן מירון הזמן התרכזו בעיקר בגליציה . לעומתם, הוא הקפיד על ההנהגה ועל הלבוש של שלומי אמוני ישראל, נמנע מחקירה פילוסופית והיסטורית המערערת על עיקרי האמונה, לא כתב ספרי מליצה, ואף כי קרא את כרכי "המאסף" בשתי סדרותיהם, לא פרסם בהם דבר ( בכרכים המאוחרים שבעריכת המשורר שלום הכהן ) . זאת, אף כי עמד בקשר הדוק עם המשורר העברי דב גינצבורג, ששיריו נדפסו באותם כרכים . בשלב זה חיפשה לעצמה משכילותו ביטוי במעשים, בייחוד בתחום החינוך . הוא נעשה לעסקן משכילי מן המדרגה הראשונה, אולי לראש עסקני ההשכלה בגליציה . אמידותו, יכולתו לבוא בין הבריות, מפעליו כמחנך וכפילנתרופ, ובעיקר האמון שרחשו לו רשויות השלטון, שהתחזק והלך, העניקו לו תוקף וסמכות, אם כי לאו דווקא חיבה ואמון מצד משכילי ברודי . ההתנגדות המובנת מאליה שעורר בקרב החסידים החריפה והלכה, כמובן, ככל שרבו פעולותיו וגברה סמכותו . בכל אלה עדיין לא הטביע חותם כלשהו בספרות ההשכלה היהודית על שלוש לשונותיה ( עברית, יידיש, גרמנית ) . איש, לרבות כנראה הוא עצמו, עדיין לא עמד על כישרונו העיקרי — כישרון המספר . מי היה יכול לנחש שבתוך שנים ספורות יתגלה ( גם לעצמו ) כמספר היהודי המבריק ביותר של הדור לצד ר' נחמן מברסלב והיינריך היינה ( ב"הרבי מבכרך" שלו ) ? איש מסופרי
|
אפיק
|