|
|
עמוד:7
הַקְדָמָה עֵרֶךְ לִמְצֹא בְּתוֹכְךָ אֶת הָעֵרֶךְ מַצְרִיך מִמְּךָ לִצְעֹד בַּדֶּרֶךְ, לֹא לְדַלֵּג עַל שְׁלַבִּים וְלֹא לְהִתְפַּשֵּׁר עַל בְּעֵרֶךְ, לְהֵעָרֵךְ לְמַסָּע מִתְמַשֵּׁךְ, עָמוּס רִגְעֵי הֶאָרָה וָחֹשֶׁךְ, רָווּי עֲמָקִים, מִישׁוֹרִים וּגְבָעוֹת, חָשׂוּף לִפְגִיעוּת, הִתְוַדְּעוּת וְהִתְנוֹעֲעוּת, מַסָּע שֶׁל חִפּוּשׂ לְלֹא הִסּוּס וּלְלֹא אִלְחוּשׁ לְעֵבֶר גִּבּוּשׁ הָ"אֲנִי" הַכָּבוּשׁ לְשֵׁם הִדּוּק וְדִיּוּק נָחוּשׁ . לִמְצֹא בְּתוֹכְךָ אֶת הָעֵרֶךְ, יוֹבִיל אוֹתְךָ לְהַעֲרִיךְ אֶת הַדֶּרֶךְ . שנים רבות אני מחפשת את הערך שאני יכולה להעניק לעולם . מאז ומתמיד הרגשתי שאני רוצה להיטיב עם אחרים, להעניק מעצמי ככל יכולתי, לתת כתף כדי להניח עליה את הראש, להיות הדמות המספקת מקום בטוח לאוורור התחושות והמחשבות, להושיט יד לאחֵר ברגעי משבר ופשוט להיות שם עבורו . התחושות הללו הובילו אותי ללימודי עבודה סוציאלית . בדמיוני ציירתי תמונה של עובדת סוציאלית המבוססת על דמות שראיתי בחטף בבית לוינשטיין, בעת ביקורי את סבתי ז"ל שאושפזה שם לפני שנים רבות . דמות זאת הצטיירה בעיני רוחי כדמות אישה
|
|