|
|
עמוד:2
מסכת פאה 2 מ ב ו א ההלכות עוסקות במתנות העניים, שכן דרכה של ההלכה לעסוק בפרטים הטכניים הנורמטיביים . לעומת זאת מצוות צדקה היא כללית יותר . אדם צריך לתת לפי יכולתו ולפי צורכי השעה, וההגדרות המשפטיות - טכניות מעטות יותר . על כן מרבית החומר ההלכתי ומרבית המשניות עוסקים במתנות העניים ולא בעקרונות הצדקה . מסכת פאה נקראת כך משום שבמשפט הפותח מדובר על "הפאה והבכורים", אך היא עוסקת כאמור בכל מתנות העניים, כפי שנברר להלן . עם זאת המשנה הראשונה, כמו גם המשניות האחרונות, עוסקת במצוות צדקה מההיבט הכללי והעקרוני שלה . מצוות פאה מצוות פאה היא המצווה להשאיר מעט מהשדה ולא לקצור אותו עד הסוף, "לא תכלה" . המצווה מיוחדת בכך שהיא "מן המחובר", כלומר אופן נתינת הפאה הוא שבעל הבית נמנע מלקצור חלק משדהו . המילה "פאה" הובנה כפינה או כקצה . כל זאת בניגוד למעשרות שאותם נותנים מהקצור ולאחר "גמר מלאכה" או "מירוח", כלומר בשלב שבין 1 . גם יתר מתנות העניים, סיום עבודות השדה לבין צריכת היבול בבית או מכירתו לשוק חוץ ממעשר עני, יש לתת בשלב זה בשדה, לפני סוף הקציר . אלא שמצוות פאה מיוחדת בכך שהיא היחידה המתוכננת . יתר מתנות העניים שבשדה ניתנות מהשאריות או ממה שנשכח, ואילו פאה ניתנת במחושב ומתוכנן . איננו שומעים על קיום מצוות פאה בתקופת המקרא . אין בכך כדי להעיד דבר על שכיחותה ותפוצתה, שכן המידע הממשי על קיום מצוות בימי בית ראשון הוא מועט ביותר . משלהי ימי הבית השני נמסרה סדרת מעשים המעידים על שמירה קפדנית של מצוות פאה ואף על נוהגים הלכה למעשה לתת פאה יותר מהנתבע בהלכה . כך, למשל, פטרו חכמים ירק 2 . התוספתא והתלמודים מעידים על אדם ששמו מפאה, אבל בני יריחו הפרישו פאה מירק בן היני או "בן נבו היין" שבנו נתן פאה משדה לפת ( תוס', פסחים פ"ג ה"כ ; ירו', שם פ"ד ה"ט, לא ע"ב ; בבלי, שם נו ע"ב ) , והאב התנגד לכך לא משום שעינו הייתה צרה בעניים אלא משום שחשש שהעניים יאכלו ירקות החייבים במעשר . לפיכך אילץ את העניים להחזיר את הפאה ונתן להם ירקות מעושרים משלו . המעשה בבני יריחו בוודאי אירע בימי בית שני וכנראה גם המעשה בבן היני הוא מתקופה זו, אם כי לכך אין סיוע ישיר . עוד אנו שומעים על בני נמר שהפרישו פאה בצורה מיוחדת ( פ"ד מ"ה ) . ניתוח המעשה מצביע על אפשרות סבירה שגם במשנה זו עדות למנהג קדמון שנהג במקום מיוחד בימי בית שני ( איור 1 ) . סיפור קדום אחר הוא הסיפור בשמעון איש המצפה ששאל שאלה הלכה למעשה בדיני פאה . גם מעשה זה אירע בימי הבית ( פ"ב מ"ו ) . רבן גמליאל מספר על המנהג שהיה מקובל ב"בית אבא", ושוב מדובר על הפרשת פאה הלכה למעשה בסוף 1 ראו המבואות למסכתות תרומה ומעשרות . 2 משנה, פסחים פ"ד מ"ט וראו דיוננו הארוך בה, וראו גם משנתנו פ"א מ"ד .
|
|