|
|
עמוד:ה
מייקל כריש ז"ל כ' באייר תשי"א – כ"ה בכסלו תשס"ג מיכאל יוסף ( מייקל ) , בן משה ורחל קאראש, נולד וגדל בניו יורק . בגיל חמש עשרה כבר סיים תיכון והחל בלימודים אקדמיים, אך לא החמיץ את החיים הצבעוניים של שנות השישים בארה"ב – מפסטיבל וודסטוק ועד מעצר בעקבות הפגנה נגד המלחמה בווייטנאם . בשנת 1973 נותרה לו שנה אחת לסיום הדוקטורט בכלכלה באוניברסיטת שיקגו, אך בארץ פרצה מלחמת יום כיפור ומייקל לא מצא מרגוע לנפשו ונסע להתנדב בישראל . הוא הגיע לקיבוץ שדה אליהו, שם עסק בחליבת פרות . כעבור חודשים מספר התארס עם אסתר ספראי שניהלה באותם ימים את הרפת, בעת שהרפתנים הגברים היו עדיין מגויסים . מייקל הבין מיד כי מדובר בברית כפולה – עם האישה ועם הארץ . לאחר נישואיהם נשארו מייקל ואסתר להתגורר בשדה אליהו, תוך שהוא יוצא לחודשי לימוד אחדים בישיבה, לשירות מקוצר בצה"ל וגם לתקופת שהייה בניו יורק לרגל סיום הדוקטורט ובחינות ההסמכה בראיית חשבון . גם תקופה זו נקטעה כשמייקל החליט שיש לשוב הביתה . משפחת כריש התנחלה בקדומים שבשומרון ומייקל טיפס בסולם הקריירה והחליף תפקידים במהלך התקדמותו – הוא הרצה באוניברסיטה, עבד כרואה חשבון, הצליח כאיש עסקים, ניהל כספים בחברות בתחום הביוטכנולוגיה, המחשבים וכן הלאה . תמיד למד מהר, והמשיך קדימה . מייקל היה איש של עשייה, לא של דיבורים . הוא נחשב מפורצי הדרך של תחום ההיי - טק בארץ, ובעיקר ממובילי הנפקת חברות ישראליות בשוק הכספים האמריקאי . מעל הכול : היה מייקל איש גדול עם חיוך רחב ופנים מאירות וקורנות . הייתה לו נוכחות מרשימה ומודעות עצמית, הוא היה "איש חשוב" שדבק בטי - שרט ובג'ינס, סלד מגינוני כבוד ויוקרה, זכר תמיד מה חשוב באמת - חשובה המשפחה, חשוב להיות יהודי, חשוב לדבוק בארץ ישראל . תמיד ידע לראות את "האיש הקטן" . בתור מנהל היה אהוב מאוד על עובדיו, כולם היו שווים בעיניו, לכולם דאג, את כולם הכיל, לכולם התייחס .
|
|