|
|
עמוד:5
מסכת דמאי 5 מ ב ו א תקנת הדמאי מיוחסת ליוחנן כהן גדול, בימי החשמונאים : "יוחנן כהן גדול העביר הודיות המעשר" ( משנה, מעשר שני פ"ה מט"ו ; סוטה פ"ט מ"י ) . מילות המשנה עמומות ומזכירות את הניסוחים הסתומים של מגילת תענית, ניסוחים שזכו לפרשנות אמוראית היסטורית ומפורטת . גם למשנה זו אין הסבר בתוספתא . שני הסברים מוצעים בירושלמי, האחד : "מתניתא משנחשדו להיות נותנין מעשר לכהונה" ( מעשר שני פ"ה ה"ט, נו ע"ד ; סוטה פ"ט הי"א, כד ע"א ) , כלומר היו נותנים מעשר ראשון לכוהנים ויוחנן אישר את הנוהג למעשה, אך קבע שמי שעשה כן לא יתוודה . מהמשך הסוגיה משמע שהסבר זה הוא לדעת מי שאומר שהמעשה נזכר לגנאי, ולא ברור מהו הגנאי, הנתינה לכוהנים או הפסקת אמירת הווידוי . הירושלמי מציע הסבר נוסף ולפיו המעשה הוא טוב ( לשבח ) , וקושר עמו את ההמשך שבו נאמר שיוחנן תיקן את הדמאי . לפי ההסבר שם ראה יוחנן שסתם אנשים ( עמי הארץ ) אינם מפרישים אלא תרומה . הוא התקין שיפרישו גם תרומת מעשר וקבע את הנוהג שסתם פרות הם דמאי, אבל כל הציבור מפריש תרומה ותרומת מעשר . לפיכך בוטל גם הווידוי, שכן מי שאינו מפריש את כל המעשרות אינו יכול להתוודות . הסבר זה מופיע בתוספתא ( סוטה פי"ג ה"י ) לסיום המשנה "גזר על הדמאי" . שני ההסברים חוזרים בתלמוד הבבלי בשני הבדלים . ראשית לא נאמר שההסבר הראשון הוא לגנאי . זאת ועוד ; התלמוד מאחד את שני ההסברים : "תרתי תקן, ביטל וידוי דחבירים, וגזר על דמאי של עמי הארץ" ( סוטה מח ע"א ) . המעשרים אינם מתוודים מפני שנותנים את המעשרות לכוהנים, ואילו עמי הארץ אינם מתוודים מפני שאינם עושים את המצווה כהלכתה, והתקנה הייתה שנקבע הסדר הדמאי . עניין נתינת המעשר לכוהנים יבורר להלן . שני התלמודים מתארים את הסדר הדמאי שהם מייחסים ליוחנן כוהן גדול : "יוחנן כהן גדול שלח ובדק בכל ערי ישראל, ומצאן שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד . אבל מעשר ראשון ומעשר שיני מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין . אמר הואיל ומעשר ראשון במיתה, ומעשר שיני בעון טבל, יהא אדם קורא שם לתרומה ולתרומת מעשר ונותנו לכהן, ומעשר שיני מחללו על המעות והשאר מעשר עני, שהמוציא מחבירו עליו הראייה" ( ירו', מעשר שני פ"ה ה"ט, נו ע"ד ) 5 . אם כן, מדובר בפירוש על כך שעמי הארץ ירימו את תרומת המעשר בשם הלוויים . לעומת זאת, בתלמוד הבבלי התקנה מתוארת בדרך שונה במידת מה : "וגזר על הדמאי – לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד, ומעשר ראשון ומעשר שני מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין, אמר להם : בני, בואו ואומר לכם . כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה, כך תרומת מעשר וטבל יש בהן עון מיתה . עמד והתקין להם : הלוקח פירות מעם הארץ מפריש מהן מעשר ראשון ומעשר שני . מעשר ראשון מפריש ממנה תרומת מעשר ונותנה לכהן, ומעשר שני עולה ואוכלו בירושלים . מעשר ראשון ומעשר עני המוציא מחבירו עליו הראיה" ( בבלי, סוטה שם ) . הדמיון בין המסורות ברור וניכר בסגנון ובאוצר המילים, 5 סביר להניח שאין זה הסבר רֵאלי לתקנתו העלומה של המנהיג הקדמון, אבל ההסדר מתאר את המציאות בזמנם של חכמים, וראו על כך במבוא למשנת תרומות .
|
|