|
|
עמוד:2
מסכת דמאי 2 מ ב ו א נפתח בהצגת המערכת ההלכתית המקובלת בספרות חז"ל . לפי פרשנותם של חכמים שלושה מעשרות ושתי תרומות הם : * תרומה גדולה – ניתנת לכוהנים, ונדון בה במבוא למסכת תרומות . שיעורה, לפי חז"ל, אחד מארבעים או אחד משישים, אך מדין תורה שיעורה בכלשהו . * מעשר ראשון – ניתן כל שנה ללוויים . חובת הבעל להרים את המעשר, וחובת הלוי להרים ממנו תרומת מעשר ( להלן ) . המעשר הוא חול ( להוציא את תרומת המעשר ) . ממילא אם הבעל אכל בעצמו את המעשר עבר על מצוות הרמת מעשרות, והוא חייב ללוי חובת ממון, אך לא אכל קודש . * תרומת מעשר – מה שהלוי מרים, כלומר מעשר מן המעשר, ודינו קודש כתרומה . * מעשר שני * מעשר עני - פרות שלא הורמו מהם מתנות אלו הם טבל, וההלכה ברורה : "האוכל את הטבל, אפילו אינו מחוסר אלא תרומה גדולה בלבד, מעשר ראשון, ומעשר שיני, ואפילו מעשר עני, הרי זה חייב" ( תוס', מכות פ"ד ה"ד, עמ' 442 ) . בפועל יש בספרות חז"ל גם קולות המקלים בעונש, אך האיסור ברור . בספרות ימי בית שני תופסת חובת הפרשת תרומות ומעשרות מקום מרכזי . כמעט אין חיבור שאין בו אזכור למצוות אלו, וניכר שאלו היו חשובות לסופרים ולקוראים . פילון מדבר על המצוות הללו פעמים רבות 2 , וכן יוספוס 3 וסופרים אחרים . בעל ספר טוביה, למשל, רוצה להדגים את צדקותו וטוען שהפריש מעשרות כהלכה ( טוביה א ה - ח ) . ברור שבעיני המחבר הפרשת מעשרות היא מאפיין של חיי צדקות כהלכה . בנוסף לכך הוא מזכיר את הנאמנות למקדש ( שהפרשת מעשרות היא ביטוי לה ) , ואת אי אכילת לחם גויים . לעומת זאת אין הוא מזכיר מרכיבים נורמטיביים אחרים כשמירת שבת, פסח או מצוות מרכזיות אחרות . נראה שלפנינו עדות לרגישות המיוחדת של שכבת הכוהנים והמנהיגות היהודית לשאלת המעשרות . עבור הכוהנים הרמת מעשרות אינה רק מצווה אלא צורך חברתי קיומי, והמקורות, המקורבים למנהיגות הכוהנית, היו ערים במיוחד למצווה זאת . ייתכן גם שריבוי העדויות מלמד שהפרשת מעשרות לא הייתה מקובלת על הכול ורבו הנמנעים מלהרים מעשרותיהם . מצב זה יצר לחץ כלכלי שביטוי לו הוא המימרות הרבות בנושא . 2 על מתנות כהונה באופן כללי – על החוקים א, 68 - 75 ; מעשרות – על החוקים א, 131 ; על המידות הטובות, 95 ; תרומות – על החוקים ד, 97 ; שביעית – על עשרת הדברות, 162 ; על החוקים ב, 71 ; על החוקים ד, 215 ; על המידות הטובות, 97 ; שמיטת כספים – על החוקים ב, 71 ; עומר – על עשרת הדברות, 160 ; על החוקים ב, 171 - 176 ; ביכורים – על עשרת הדברות, 161 ; חלה – על החוקים א, 131 ; כלאים – על החוקים ד, 203 - 211 ( כל סוגי הכלאיים ) ; בכורות – על החוקים א, 135 . 3 שביעית – קד', ג 281 ; יא 338 ; שם 343 ; יב 378 ; מלח', א 39 ; קד', יג 343 ; יד 202 - 206 ; שם 476 ; טו 7 ; מעשרות – נגד אפיון, 188 ; חיי יוסף, יב ; חיי יוסף, טו ; קד', ד 205 ; קד', יא 182 ; קד', יד 245 ; קד', כ ,181 שם 206 - 207 ; כלאים – קד', ד 208 ; ערלה – קד', ד 220 ; כרם רבעי – קד', ד 227 ; כלאים – קד', ד 228 ; לקט ופאה – קד', ד 231 ; מעשר שני – קד', ד 240 - 241 .
|
|