|
|
עמוד:13
גם בהמשך סיפורי יעקב מובלטת שוב ושוב העובדה שיעקב הוא איש אוהלים והוא ובניו 19 רק יוסף חולם על חיים אחרים שיש בהם עבודת הם בעיקר רועי צאן ( ל"ז, ב, יב ; מ"ו, לב ) . 20 אלא שבכך באמת הוא מבדל את עצמו מהמשפחה . אדמה, אכן, התבוננות קרובה תלמד שהשדה המוזכר שוב ושוב ביחס ליעקב באה בעיקר להנגיד בינו לבין עשו ולא ללמד על שינוי שחל ביעקב . השדה המוזכר ביחס לעשו הוא שדה של ציד הקשור לתכונות של פראות ואילו השדה המוזכר אצל יעקב הוא תמיד שדה של מרעה . כך כאשר הוא מגיע לחרן : "וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה" ( כ"ט, ב ) . זו אינה אדמה חקלאית אלא מקום מרעה . גם בהמשך, בפרק ל"א, ד כאשר הוא קורא לנשותיו : "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ", מודגש שוב שהשדה הוא מקום של רעיית צאן . גם כאשר הוא נכנס לארץ וקונה שדה הוא מתקשר דווקא לרעיית צאן . בתחילה מתוארת קניית השדה ( ל"ג, יט ) : "וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה", אולם מאוחר יותר מתברר שהוא משמש למקנה ( ל"ד, ה ) : "וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה" . גם בהמשך חיי המשפחה בארץ אנו שומעים על כך שהמקום משמש אותם לרעיית צאן ( ל"ז, יב ) : "וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם" . הפסוק היחיד בו מוזכר שדה והצאן לא מופיע בו במפורש הוא בפרק ל', טז : "וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ . . . " . אכן גם במקרה זה מסתבר שהכוונה היא לשדה מרעה וכפירושו של ר' חיים פלטיאל, מבעלי התוספות, "ויבא יעקב מן השדה בערב - להודיעך כי רועה נאמן היה יעקב ללבן . . . " . אם כן, בשום שלב יעקב לא הפך להיות 'איש שדה' הקשור לעבודת האדמה, ורעיית 21 הצאן המשיכה ללוותו גם בחרן וגם לאחר שחזר לארץ . נדמה שכל זה הוא חלק מאופיו הנוודי של יעקב שלמעשה מתקשר לזיהוי הסמלי בין 22 רעיית הצאן במשפחת אברהם בכלל, ואצל יעקב בפרט, מסמלת שלב זה דמותו ובין הגלות . של הארעיות ביחס למגורים בארץ . בניגוד לשאיפתו של יצחק, יעקב, גם בבריחתו אך גם לאחר שחזר לארץ, אינו הופך לאיש אדמה . גם כאשר הוא חוזר לארץ הוא ובניו ממשיכים לשמש כרועי צאן וסוחרים ארעיים בארץ . כמו אברהם שרעה את צאנו בחרן ומשם הגיע לארץ 19 עצם היכולת של יעקב ובניו לרדת במהירות לארץ מצרים מלמדת על כך שהם משפחה של רועי צאן נוודים ואין להם שדות הקושרים אותם למקום מגוריהם . 20 בראשית ל"ז, ז . ב"י שוורץ, 'ירידתו של יוסף למצרים : חיבורו של בראשית לז ממקורותיו', בית מקרא נה, א ( 2010 ) , עמ' ,4 רואה סתירה בין חלום זה ובין העובדה שאחיו היו רועי צאן . אולם זהו בדיוק הרעיון של הסיפור : יוסף חולם על חיי קבע, בשלב זה לאו דווקא במצרים, ובניגוד למשפחתו . 21 אכן אפשר שמסלול חייו מוציא את יעקב מתמימותו והופך אותו לדמות אקטיבית המסוגלת להתמודד עם מורכבות החיים ( ראו גרוסמן [ לעיל, הערה 1 ] , עמ' 36 - 46 ) אולם אין לקשור זאת עם חזרתו כביכול לעבודת האדמה . 22 ראו, לדוגמה, רמב"ן לפרק כ"ח, טז ; גרוסמן ( לעיל, הערה 1 ) , עמ' 514 . יוסף מרקוס [ 7 ] 13
|
|