|
|
עמוד:13
15 לאור חשיבות זו אין הטמאים ישראל לבין ה' ; ואילו הפסח מבטא את עיצומו של הקשר הזה" . יכולים להרשות לעצמם שלא להיות שותפים בהקרבת הפסח "בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" . מעתה מובנת תלונת הטמאים . אם הפסח היה בעל משמעות דומה לקורבן אחר מקורבנות הציבור או היחיד, היו הטמאים יכולים לוותר על ההשתתפות בו ; אך כאשר מדובר בקורבן בעל חשיבות כה רבה, "קרבן ה'", אין הם מוכנים לוותר על ההשתתפות בעשיית הקורבן והם באים 16 וטוענים לפני משה : "לָמָּה נִגָּרַע" . ניתן להוסיף ולומר כי אזכור הכינוי "קרבן ה'" בתלונת הטמאים בא להצדיק את תלונתם . 17 אך משה על פניו, ניתן היה לדחות את דבריהם בטענת אונס - "אונס רחמנא פטריה" . איננו דוחה את דבריהם אלא רואה אותם כצודקים . משום כך הוא מצפה לתגובה-ציווי מאת ה' ואומר לטמאים : "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם" ( פסוק ח ) . אפשר שהצדקת התלונה מבוססת על תפיסת הפסח כ"קרבן ה'" - קורבן שבן ישראל איננו יכול שלא להיות שותף בעשייתו . אם כן - טוענים הטמאים ומקבל משה את טענתם - לא נותרה ברירה אלא לאפשר בדרך כלשהי את ההשתתפות בעשיית הפסח על אף הטומאה . תגובת ה' לתלונת הטמאים : דחיית הבקשה ומתן הזדמנות שנייה לאחר תשובת משה לאנשים הטמאים "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם" ( פסוק ח ) , אכן מגיב ה' בדיבור חדש אל משה : "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַה' . בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ" ( פסוקים י - יא ) . במבט ראשון ניתן לחשוב כי הטמאים קיבלו את מבוקשם : ניתנה להם הזדמנות לעשות את הפסח על אף טומאתם . אך בחינה מדוקדקת יותר של תלונת הטמאים ושל תגובת ה' מעלה כי הטמאים לא קיבלו את מבוקשם אלא להיפך, בקשתם נדחתה ! 15 הרב מ' ברויאר, פרקי מועדות , כרך ראשון, ירושלים תשמ"ו, עמ' 105 . מושקוביץ ( לעיל, הערה 3 ) , עמ' ק, מציע הסברים אחרים לטענת "למה נגרע" : "אפשר שחששו מעֹנֶש על שלא יקַיְמו מצוַת קרבן פסח . אולי כבר היה ידוע שהעֹנֶש למי שלא קִיֵם מצוה זו הוא כרת, אבל עדַיִן לא למדו להבחין בין מזיד לשוגג ואנוס בענין זה, עד שבא הכתוב ( לקמן פסוק י וכן יג ) והבהיר להם את הדינים . ואפשר עוד שפשוט לא רצו להיות במעמד נחות משאר בני ישראל" . ליכט ( לעיל, הערה 1 ) , עמ' ,138 פירש את התלונה "לָמָּה נִגָּרַע" באופן הבא : "נהיה חסרים . [ . . . ] נרגיש כאנשים פחותי כבוד, כמנודים בגלל אשמה כל שהיא" . הסברו הראשון של מושקוביץ דחוק, שהרי עונש הכרת עדיין לא נאמר, ואין סיבה להניח שהוא היה ידוע להם בשלב זה . הסברו השני כמו גם הסברו של ליכט אפשריים, אך ראו להלן את ההקבלה בין תלונת הטמאים לתגובת ה', שממנה עולה כי טענת "למה נגרע" משמעותה יציאה מכלל ישראל . 16 שמעון הקשר ( מובא אצל : ח' כהן, משה כמתווך בין אל לאדם , חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן תשס"ה, עמ' 166 - 167 ) טוען כי קיים קשר בין קורבן הפסח ובין המפקד לצורך חלוקת הנחלות בארץ, ומסביר לפי זה כי הטמאים שהתלוננו על 'גריעתם' מעשיית הפסח, טענו כי אי השתתפותם בפסח תמנע מהם לקבל נחלה . 17 עבודה זרה נד ע"א . חגי רוזנברג [ 7 ] 13
|
|