|
|
עמוד:12
תלונת הטמאים המוצדקת על ידי הכינוי "קרבן ה'" בפיסקה השנייה של פרשת הפסח אנו קוראים את תלונת האנשים שהיו טמאים "וְלֹא יָכְלוּ 11 את הדברים הבאים : 10 אנשים אלו באו וטענו לפני משהלַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא" ( פסוק ו ) . "אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ( פסוק ז ) . מתוך הדברים עולה בבירור כי החוק האוסר על טמאים להשתתף באכילת הזבח היה 12 טענתם של הטמאים מבוססת על חשיבות הפסח, חשיבות הבאה לידי ביטוי גם בכינוי מוכר . אותו הם מעניקים לזבח הפסח "קָרְבַּן ה'" . כינוי זה מופיע בפרשה זו לראשונה, ולמעשה מופיע 13 ביחס לפסח בפרשה זו בלבד מתוך כל אזכורי הפסח במקרא . מטענת הטמאים משתמע כי אי-השתתפות בעשיית הפסח במועדו עלולה להוציא אותם 14 תפיסה זו מובנת כאשר הפסח הוא - בעיני עצמם או בעיני זולתם - מכלל "בני ישראל" . "קרבן ה'", ובלשונו של הרב מרדכי ברויאר : "שונה אפוא קרבן הפסח משאר כל הקרבנות הקרבים בבית המקדש . שכל הקרבנות מבטאים הכרה או הרגשה הנובעת מן הקשר שבין 10 לזיהויים שונים של הטמאים, ראו : ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא סח, מהד' כהנא עמ' 162 ; סוכה כה ע"א - ע"ב . סיכום הדעות השונות בספרות חז"ל ובפרשנות המסורתית ראו אצל : הרב י' קופרמן, נתעלמה ממנו הלכה : ההלכות שנתעלמו ממשה רבנו , ירושלים תשס"ח, עמ' יז - כג . 11 בפסוק ו מתוארת קריבתם של הטמאים "לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן" והיה מקום להבין שתלונתם הופנתה גם כלפי אהרן, אך בפסוק ז כתוב "וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו", ונראה שדיברו אל החשוב והבולט שבין משה ואהרן, הלוא הוא משה . כך נקט ליכט ( לעיל, הערה 1 ) , עמ' 138 , בפשטות . וראו משך חכמה לפסוק זה . 12 ראו : ויקרא ז', כ - כא . ליכט ( לעיל, הערה 1 ) , עמ' 131 , כותב על כך : "מובן מאליו הוא ( בישראל של תקופת המקרא ובהרבה חברות אחרות ) שאין הטמא יכול להשתתף בזבח" . אומנם חזקוני לפסוק ז פירש את טענת הטמאים כמבוססת על אי-הכרת החוק האוסר על טמאים להשתתף בעשיית הפסח : "למה אין אנו רשאים לאכול קדשים בטומאה הרי אשתקד אכלנו הפסח במצרים אפילו בטומאה והטעם שעדיין לא הוזהרו" . 13 בפרשת הפסח בספר שמות נכתב הביטוי "פסח הוא לה'" ( שמות י"ב, יא ; כז ) וכן "פסח לה'" . ביטויים אלו שונים מהכינוי "קרבן ה'" . ל' השימוש המופיעה לפני שם ה' מציבה את ה' כיעד של הפסח, הפסח מיועד אל ה', אך אין זה כינוי של הפסח עצמו . כמו כן יש להעיר מהביטוי "קרבן אלהיכם" ( ויקרא כ"ג, יד ) המופיע ביחס למנחת העומר . תודה לחננאל נידרלנד על הפניית תשומת-הלב לביטויים אלו . הביטוי "קרבן ה'" מופיע פעם נוספת בקשר לשלל של מלחמת מדין : "וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה' אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי ה'" ( במדבר ל"א, נ ) . מופע זה זוקק דיון לעצמו . 14 ליכט ( לעיל, הערה 1 ) , עמ' ,138 איננו מסכים להדגשת מועד עשיית הפסח בתלונת הטמאים : "התלונה האמתית של האנשים היתה, שלא יוכלו לעשות את הפסח בכלל ; עצם הזכות להביא קרבן זה היא שחסרה להם" . מתוך בעיה זו הוא מערער על הדיוק בניסוח תלונת הטמאים . לדעתי, הדגשת מועד עשיית הפסח יחד עם כל העם היא לוז טענתם של הטמאים . על כך שדרישתם של הטמאים מלמדת כי עשיית הפסח קובעת את זהותם של עושיו כחלק מעם ישראל, עמד ג' אלדד, 'למה ניגרע ? ! - בין פסח שני לבנות צלפחד', מגדים נד, תשע"ג, עמ' 77 . פסח כ"קרבן ה'" [ 6 ] 12
|
|