|
|
עמוד:11
שוהים במדבר סיני, כפי שגם צוין בפסוק א "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי" . ניתן לשער כי ציון 8 המקום בא להדגיש את החידוש שבעשיית הפסח במדבר סיני, מחוץ לארץ כנען . התעלמות חוק הפסח בספר במדבר מזיכרון יציאת מצרים יש להבחין בהתעלמות הפרשה מזיכרון יציאת מצרים והאירועים שקדמו לה . זאת בניגוד לחוק הפסח בספר שמות שעמד במפורש על הקשר בין עשיית הפסח ובין המאורע ההיסטורי שאירע במצרים בליל ט"ו בניסן : וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת : וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם . וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח 9 עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל . התעלמות זו עשויה להתפרש כניסיון ליצוק תוכן חדש לעשיית הפסח . לא רק כזיכרון להצלת ישראל במצרים . לו היה הפסח העשוי במדבר בעל תוכן זהה לפסח שנעשה במצרים ושעתיד להיעשות בארץ כנען, היה מן הראוי להזכיר את המאורעות שלזכרם יש לעשות את הפסח . אך אם נפרש שלפסח שנעשה במדבר הייתה משמעות שונה, נוכל להבין את ההתעלמות כחלק מן המגמה להציג את הפסח באור אחר, שונה מזה שהיה מוכר לנו עד עתה . 8 בנוסף לשאלה על הצורך בציווי, יש לעמוד על סגנון הציווי "וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ" ( פסוק ב ) החסר בתחילתו את הלשון השכיחה "דבר אל בני ישראל" . על הערה זו עמדו כמה מן החוקרים והציעו פתרונות בסגנון ביקורתי על ידי הוספת מילים . לדוגמה, ליכט ( לעיל, הערה 1 ) , עמ' ,137 כותב כי "אפשר שמשהו נשמט מנוסח המסורה ואפשר שהכתוב נפגם באופן אחר" . מילגרום ואבישור ( לעיל, הערה 1 ) , עמ' ,62 מציעים הצעה קונקרטית יותר : " . . . וזו תהיה צורתו הסופית של הפסוק : 'וידבר ה' אל משה . . . לאמר : דבר אל בני ישראל ויעשו את הפסח במועדו . . . '" . לעומתם, ר"י אבן כספי לפסוקים א - ג ראה בפסוק ב כולו מעין כותרת לציווי המציינת את תכליתו, כאשר הציווי עצמו הוא פסוק ג לבדו . ראו גם : מושקוביץ ( לעיל, הערה 3 ) , עמ' צז - צח ; ופירוש מקורי אצל : ארליך ( לעיל, הערה 3 ) , עמ' 253 . בעל אור החיים לפסוק א העיר גם הוא על הלשון החסרה והציע כי דיבור זה לא היה ציווי אלא מתן רשות לעשיית הפסח לאחר חטא העגל . ייתכן שאפשר להשתמש בפתרון זה בצורה עדינה יותר : המשפט "וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ" הוא אכן תחילת הציווי, אלא שהוא כתוב בצורה חסרה ומקוטעת כדי לרמוז שבציווי זה כלול גם מתן רשות לעשות את הפסח, שהרי התוכנית המקורית הייתה שהפסח לא ייעשה טרם שהעם יבוא אל ארץ כנען והיה צורך בהרשאה מיוחדת כדי להתיר את עשיית הפסח במדבר . באמצעות החסרת מטבע-הלשון הקלאסי "דבר אל בני ישראל" רומז הכתוב שאין מדובר בציווי רגיל . 9 שמות י"ב, כה - כז . הקשר בין עשיית הפסח לדורות ובין המאורע ההיסטורי שאירע במצרים בליל ט"ו בניסן עולה גם מהאמור שם שם, יד : "וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹ לָם תְּחָגֻּהוּ" . כך גם מובן משמעו של הפסח בדרך כלל, לדוגמה אצל י"ש ליכט, ערך 'פסח', אנציקלופדיה מקראית ו, ירושלים תשמ"א, טור 514 : "הפסח הוא הקרבן שעשו בני ישראל בצאתם ממצרים ושנצטוו לעשותו מדי שנה בשנה, כזכר למאורע זה, בלילה שבין הארבעה עשר לחמישה עשר בניסן" . חגי רוזנברג [ 5 ] 11
|
|