|
|
עמוד:14
14 מֵעבר לדמיון הליברלי של המחקר הביקורתי בישראל זאת היא מזמינה את הקוראות והקוראים להצטרף למסע להרחבת האופק הפרשני באופן שיאפשר להם להעניק פשר למגוון תופעות לא ליברליות, לזהות את ערכן האתי ולהכיר בפוטנציאל שלהן לגיבוש חיים משותפים סובלניים ומפויסים . ודאי שלא כל המופעים הלא ליברליים הם בעלי סגולה אתית הראויה לתשומת לב מחקרית, אבל נדמה לי שהתופעות המוצגות באסופה זו הן כאלה שכדאי לקוראת הליברלית לנהל עימן שיחה ולאפשר להן לדבר אליה בחזרה, כלומר לגעת בעולמה מתוך נכונות ללמוד ולהשתנות . מהבחינה הזאת, אני מקבל את ההבחנה שעורכת אריקה וייס בין תופעות אי-ליברליות ( illiberal ) לתופעות א-ליברליות ( a - liberal ) Weiss 2022 ( ) . כפי שמסבירה וייס, חוקרים ליברלים נוטים לראות בכל סטייה מאמת המידה הליברלית את היפוכה הגמור ולסווגה כאי-ליברלית . כך למשל, חוסר תמיכה באינדיווידואל האוטונומי מתפרש כתמיכה בדיכויו ( ולא כתמיכה בקהילה או בטוב המשותף ) . באופן דומה, התנגדות למודל האוניברסלי של סובלנות ופלורליזם מובנת כחוסר סובלנות שמקורו בעליונות אתנית ( ולא כסובלנות המתבססת על עמדה פרטיקולריסטית ) . המרחב הפרשני הפוסט-ליברלי מבקש להרחיב את האופק הפרשני מתוך כך שהוא אינו ממהר למיין כל תופעה לא ליברלית לקטגוריות הבינריות ליברלי / אי-ליברלי . ואכן, כפי שמראים מאמרי האסופה, מתברר כי חלק מהעמדות הלא ליברליות הן א-ליברליות, כלומר הן אינן ליברליות אך בה בעת הן בעלות מידה טובה ואופק מוסרי-פוליטי סובלני ומפייס במובהק הצומח מתוך התרבות המקומית . לעומת זאת, האופק הפוליטי של עמדות לא ליברליות אחרות אינו בהיר כל כך, ובמציאות חלקן אפילו נוטות להתמזג עם מופעים אי-ליברליים . ועם זאת, מאמרי האסופה מראים כיצד הכרה בהיגיון הפנימי הייחודי להן יכולה להניע גם אותן לעבר לכיוונים מתונים יותר, המאפשרים בניית חיים משותפים שיכולים להיות שונים למדי מתסריטי הבלהות שהעמדה הליברלית ממהרת לראות בהם רע בלתי נמנע . ולבסוף, גם זיהוי השיח הביקורתי עם מה שאני מכנה "דקדוק ליברלי" עשוי לעורר תמיהה בקרב חוקרות וחוקרים ביקורתיים . ואכן, עיון חטוף בהיסטוריה של המחשבה הביקורתית מלמד כי בגלגוליה השונים, רעיונות ליברליים — כמו זה של הסובייקט האוטונומי — עמדו לא אחת במוקד הביקורת . במילים אחרות, במחשבה הביקורתית, הליברליזם על גילוייו השונים שימש לא פעם מושא 3 לכן חשוב להבהיר : תיאור ה"דקדוק לביקורת ולא עמדת מוצא או עקרון פעולה . הליברלי-ביקורתי" אינו משקף דיאגנוזה מקובעת, אלא מתייחס למצב הביקורת בעת הזאת ובגלגולה הנוכחי . משום כך, כדי לעמוד על טיב הזיקה הזאת — ויתרה 3 . הליברליזם שימש מושא לביקורת גם במסגרת המחשבה הליברלית עצמה . בהקשר זה ראו את הביקורת הקהילתנית על הליברליזם הרולסיאני ( דהאן 2014 ; Avineri and De - Shalit 1992 ) , ואת דיונו של מנחם מאוטנר ( 2019 ) במגבלות הליברליזם הרזה והאינדיווידואליסטי בישראל .
|
|