|
|
עמוד:12
12 מֵעבר לדמיון הליברלי של המחקר הביקורתי בישראל וקהילות רבות . הדבר נכון על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקבוצות מוחלשות שאת קולותיהן ביקש המחקר הביקורתי להשמיע . השיח הביקורתי מתקשה להציע פרשנות שקשובה לחוויות החיים של יחידים המשתייכים לאותן קבוצות כאשר הללו דוחים את החזון הפרוגרסיבי . במקום זאת, הוא מצמצם את עולמם לכדי נגזרת ישירה של המבנה החברתי ויחסי הכוח . ולא זו בלבד — וכאן טמון חלקה השני של האי-נחת — אלא שגם המשימה הפוליטית שהשיח הביקורתי קיבל על עצמו, קרי לרומם את המדוכאים, אינה זוכה לתמיכה . זיהויו של השיח הביקורתי עם עמדה פוליטית מסומנת ושנויה במחלוקת דוחק אותו לקרן זווית, מטיל ספק בנחיצותו, ובעיקר מקים עליו עוד ועוד מתנגדים . אסופה זו מבקשת להתמודד עם השבר הכפול הזה בשתי דרכים : ראשית, באמצעות הפניית המבט הביקורתי כלפי נקודת העיוורון הליברלית, שנדמה כי הפכה לכתם בלתי נראה בשדה הראייה של המחקר הביקורתי ; ושנית, באמצעות חילוץ הביקורת מהדקדוק הליברלי והצעת מרחב פרשני חלופי מנומק ורב-תחומי שאותו אנו מכנים "פוסט-ליברלי" . כאן המקום לשלוש הערות הבהרה . הראשונה נוגעת להבחנה בין המונח "ליברלי" למונח "פרוגרסיבי", שבהם אני משתמש לסירוגין ; השנייה — למשמעותו המדויקת של המושג "פוסט-ליברלי" ; והשלישית — לעצם הזיהוי של ביקורתיות עם עמדה ליברלית . ההבחנה בין "ליברלים" ל"פרוגרסיבים" מגיעה מהשיח הפוליטי האמריקני . מבחינות רבות, ליברלים ופרוגרסיבים משתייכים לאותו המחנה וחולקים אונטולוגיה אינדיווידואליסטית . אונטולוגיה זו מניחה את קיומו של אינדיווידואל אוטונומי הנפרד מהמרחב החברתי שהוא פועל בתוכו — בין שזהו השוק החופשי ובין שמדובר במרחב פוליטי דמוקרטי . ואולם, המחנה הפרוגרסיבי מזוהה עם עמדה תרבותית ופוליטית רדיקלית כלפי הסדר הקיים . כך למשל, עמדתם הביקורתית של פרוגרסיבים רבים כלפי השיח הניאו-ליברלי, המזוהה עם הימין הפוליטי ומשקף בעיניים פרוגרסיביות את עריצות הקפיטליזם ואת תפקידו המרכזי בשעתוק מבני כוח דכאניים, היא סמן ברור לנבדלותם מליברלים אחרים שעמדתם כלפי השוק מתונה ומשתנה . אבל ההבחנה בין המחנות אינה מתמצה רק ביחסם לשיח הניאו-ליברלי ולהשלכותיו על האי-שוויון המתמשך . פרוגרסיבים תומכים יותר מליברלים במגוון אתני וגזעי ובפתיחת גבולות המדינה למהגרים ממגוון רקעים אתניים וגזעיים ; הם מביעים עמדה פסימית יותר מאחרים בכל הנוגע לשאלה אם החיים בארצות הברית הם חיים טובים וראויים מבחינה מוסרית ; הם מבטאים עמדה סקפטית כלפי שינוי חברתי שאינו כרוך בהריסה עד היסוד של מבנים מוסדיים — "מוגזעים" ו"ממוגדרים" — לטובת בנייתם מחדש ; ולבסוף, הם רואים בהרחבת האוטונומיה של הפרט ציווי מוסרי מקודש בכל הנוגע למימוש זהותו המגדרית או האחרת, ופועלים להרחבת הפוליטיקה של הזהויות כך שתכלול קבוצות נוספות ( 2021 Pew Research Center ) . בסוף שנות השמונים הפך סדר היום הפרוגרסיבי, שתפס תאוצה בחברה האזרחית ובשיח הציבורי בארצות הברית,
|
|