|
|
עמוד:14
14 רון שביט לתודעתי ההבנה שמדובר, לכאורה, בדמות דמונית בתולדות האומה . המחקר שלי התחיל, אם כן, כבר אז ללא ידיעתי המפורשת . בתמימות של ילד ניסיתי לפשפש בעברו של "הדמון" שמעון פרס, וכשהתחוור לי הרקורד שלו נפער בקרבי דיסוננס עמוק : כיצד ייתכן שמנהיג עם תרומה כה משמעותית ליסודותיה של המדינה ולביטחונה זוכה לעוצמה כזו של רפש ושל שנאה ומתקשה כל כך להיבחר ? לאחר כשני עשורים תהפוך התהייה הזו לסוגיה אנליטית ולמנוע מרכזי בעבודת המחקר שלי במסגרת לימודיי לתואר שלישי, ובבסיסה הפער הכמעט בלתי נתפס בין שמעון הפוליטיקאי לפרס המדינאי . אבי, שלמה שביט ז"ל, היה סוכן החיברות הפוליטי הראשון שלי . זכור לי שכבר בהיותי בגן הילדים שינן באוזניי שראש הממשלה הוא יצחק רבין ושר הביטחון הוא שמעון פרס . זה ההיגד הפוליטי הראשון הזכור לי . כעבור כמה שנים היו הפוליטיקה והמדינאות לתחומי עניין אינטלקטואליים ראשיים בחיי . סקרנותי הפוליטית התמקדה בתופעת המנהיגות - במנהיג - הציר המרכזי שעליו נעות הפוליטיקה והמדינאות - ובפסיכולוגיה הפוליטית שמאחוריה, והיא לוותה בהתעניינות בדמויות המנהיגות, בבני האדם שמאחורי הכותרות, באישיותם, בתפיסות עולמם ובאופיים, בין היתר כי לאישיות המנהיג, לאמונותיו ולערכיו השפעה רבה על תמורות היסטוריות, והשפעה זו ניכרת במרבית תחומי חיינו . בראש סולם ההתעניינות שלי היה שמעון פרס . לאורך שנים ארוכות רוויות דרמות מרתקות, יצרים ותסכולים, רגעי שפל וגאות היה פרס שחקן ראשי בשתי הזירות, הפוליטית והמדינית, ומאז 1981 ריחפה מעליו חידת הדיסוננס הבלתי פתורה שניסחתי לעצמי . בשנת 2000 הוכיתי כמו רבים אחרים בתדהמה עת נכשל פרס בבחירות החשאיות לנשיאות המדינה בכנסת מול משה קצב, איש שרמת בכירותו המנהיגותית הייתה לאין ערוך נמוכה יותר . מבחינה מחקרית היה יום הכישלון רגע מכונן . אז חבטה בי ההכרה שקיימת חידה עמוקה וכמעט בלתי מפוענחת של חוסר אלקטביליות כרוני,
|
|