|
|
עמוד:14
רוז'ה" ו"המכתב הגנוב" . בשלושת הסיפורים הקצרים הללו, טוען הייקראפט בהתפעמות, "התווה [ פו ] את מלוא ההתפתחות של הרומן הבלשי כז'אנר ספרותי [ . . . ] אף דבר מהותי לא התווסף לתבנית המסגרת של הסיפור הבלשי או למרכיביו הפנימיים מאז השלים פו את הטרילוגיה שלו" ( 12 ‑ 11 : 1941 Haycraft ) . שלושה מבין "המרכיבים הפנימיים" הללו, אשר הפכו עם הזמן למוסכמות מסורתיות של הז'אנר, הם נושא הדיון בספר זה . מה לפרדוקסים ולספרות בלשית ? בספר הנוכחי אני מתבוננת בספרי ובסרטי מתח מתוך פרספקטיבה של שלושה מוטיבים חידתיים - הכפיל, המבוך והחדר הנעול . שלושתם הוצגו על ידי פו בטרילוגיה הבלשית שלו, כמו גם בסיפורים מוקדמים יותר אשר הטרימו אותה, "ויליאם וילסון" ו"איש ההמון" . לכל אחד משלושת המוטיבים מוענק קיום ממשי בעולם הבדיוני, אך הם גם מזמינים שלל פרשנויות מטפוריות . כל אחד משלושת המוטיבים מגלם פרדוקס או סתירה שאין ליישב אותה . מכיוון שהכפיל, המבוך והחדר הנעול יזכו לדיון מפורט בפרקים הבאים, אסתפק בשלב זה בהגדרתם, בהבהרת טיבם הפרדוקסלי ובהצבעה על הפוטנציאל המטפורי שלהם . מוטיב הכפיל, ה- doppelgänger , מתייחס לאדם אשר חזותו החיצונית כה דומה לזו של אדם אחר עד שהוא מהווה תמונת מראה שלו . זהו המצב הבסיסי ב"ויליאם וילסון", סיפור שבו הפרוטגוניסט, שהוא גם המספר, רואה את עצמו נרדף על ידי כפיל עוין . "ויליאם וילסון" איננו סיפור בלשי, אך השימוש אשר פו עושה בו בדמות הכפיל מטרים את השימוש שיעשה בסיפורו הבלשי המורכב ביותר, "המכתב הגנוב", סיפור שבו מנסח פו את העיקרון אשר יהפוך עם הזמן לכלל הזהב של בלשים בדיוניים ושל חוקרים אמיתיים כאחד - הזדהות החוקר עם אופן מחשבתו אילנה שילה 14
|
|