|
|
עמוד:10
בסיפור מתח גלעין המסתורין הוא תעלומת פשע, בסיפור בלשי מפענח אותה הבלש . הייקראפט מתווה הבחנה בין סיפורי בלשים וסיפורי פשע וטוען בהיגיון התואם את הז'אנר שספרות בלשית לא הייתה קיימת לפני שהיו קיימים בלשים ( 5 : 1941 Haycraft ) . טענה זו מוצאת חיזוק במחקרו של אליוט גילברט The World of Mystery Fiction , שבו הוא טוען שמערכת פורמלית המכוונת לחשיפה ומעצר של פושעים - מערכת שחבריה הם, בהגדרה, בלשים - לא הייתה בנמצא לפני המאה ה- 19 ( Gilbert 1983 : vii ) . נראה לפיכך שקיומו של בלש הוא תנאי הכרחי להגדרת הסוגה ; לכן לא ניתן לטעון, כפי שנטען לעיתים, שספרות מתח הייתה קיימת מאז ומעולם, ולהביא לראיה את הסיפור המקראי של קין והבל או את הטרגדיה היוונית של אדיפוס . הבחנה נוספת העשויה לסייע במיפוי תת-הסוגות של הז'אנר היא זו שעורך צווטן טודורוב ( Todorov ) במאמרו הקלאסי " The Typology of Detective Fiction " ( 1966 ) . טודורוב מבחין בין הסיפור הבלשי המתמקד בפתרון התעלומה ( whodunit ) לבין המותחן ( thriller ) ונסמך בניתוחו על ההבחנה של הפורמליסטים הרוסיים בין סיפור ( fabula ) לעלילה ( sujet ) . הסיפור הוא רצף האירועים כפי שהתרחשו במציאות, והעלילה היא האופן שבו המחבר בחר לייצג אותם בספרות . בז'אנר הבלשי הסיפור מורכב ממהלך האירועים שהובילו למעשה הפשע ואילו העלילה מורכבת ממהלך החקירה של הבלש . שני הנרטיבים מתקיימים במקביל, אך אינם מצטלבים, מכיוון שהחקירה החלה אחרי שסיפור הפשע הסתיים . שני הנרטיבים אף אינם שווי ערך, מכיוון שבספרות הבלשית הסיפור - מהלך האירועים - משועבד לעלילה . הדיון של טודורוב תואם את טענתו של בראיין מקהייל ( McHale ) בחיבורו רב ההשפעה Postmodernist Fiction ( 1987 ) . הסיפור הבלשי, קובע מקהייל, הוא ז'אנר אפיסטמולוגי . הבלש - הדמות המרכזית אילנה שילה 10
|

|