|
|
עמוד:8
כאמור, החשש היהשההזדקקות למלים והווידוי ישתקו את יכולתהמעשה, את המוטיבציה לעשות, או את הנכונות לעמוד מאחורי הדגלים הנכונים . כל העוקב אחרי הספרות הקיבוצית מרגע הופעתה, יודע, שתמיד מתלווה אליה ביקורת . ולו היינו בודקים את ההיסטוריה של הקיבוץ בראי ספרותו או בראי הביקורת על ספרותו, היינו מוצאים שני דברים נפרדים : האחד הביקורתיים, שפוחדים מהביטוי; והשני אלו שאומרים שהכוח הוא בחולשה, ביכולת המסירה של אותן הנקודות הקשות, בהודאה במגבלות הכוח בהשגה שהכוח הוא ביכולת שלי למסור את עצמי עד תום . לי נדמה, שאפשר לסדר את הקולות האלה על פי אנשים; הם נשמעים על ידי כל אדם, בפנים, וזאת אחת הסיבות שלא פעם, ברגע של כוח שבא לירי ביטוי בווידוי ובתפילה וביכולת המסירה, אותו איש עצמו, כשהוא רואה שהברייה הזאת מקבלת חיים, עומדת ומדבלת, ושמישהו אחר קורא ומישהו אחר רואה אותו האיש עצמו חש שאולי הוא לא צדק . לי נדמה, שהתפקיד הראשון של כולנו הוא להתחזק בנקודה הזאת . הקיבוץ, כחברה אנושית מאד משימתית, אם לא יהיה לו היסוד של ההכרה בחולשה, היסוד של מסירת נקודות העימות הפנימיות נדמה לי שהוא עלול להידרדר וליפול ולהיות חברה של דגלים שמשקרת . ואין סכנה גדולה יותר מאשר השקר בחברה בעלת ערכים . אני רוצה לברר את עמיה כמיילדת . אני חושב שהלידה היתה הכרחית . מיילדת יכולה לעשות דברים נוראים ולשמחתי בספר הזה זוהי מיילדתאמנית . ובזאת אני רוצה פשוט לברר את הקיבוצים ואת האנשים שעליהם דובר גם על אומץ לבם וגם על העובדה שהם ידעו לבחור מיילדת . צריר זמן ללידה, ואני יודע שצריר שתהיה גם בשלות לזה . אני מניח שאין זה מקרה, שעכשיו אנחנו כולנו יושבים פה באפעל ומסוגלים לדבר כשטראומת הפילוג מרחפת מעל הספר ומתחתיו ובכולו . אני יורע, שבעבר היו מאמצים כבירים של אנשים לשוחח בשאלות האלו, ונתקלו בקיר אטום . אני יודע, שעוד היום יש 1ם מקומות רבים ואנשים רבים, שדרר הספר הזה, בפעם הראשונה,מסרו לעצמם דין וחשבון על המאורעות שעברו עליהם, כי זה היה חסום בבלוקים אדירים . אני מכיר את זה, פשוט, מתור הקיבוץ שאני חי בו . אני באתי לקיבוץ אחרי המאורע הטראומטי הזה, ומעניין מאד לדעת שגם אדם שבא אחרי המאורעות האלה סופג אותם, כי הם חלק מחיי היוםיום, מן הטאבו המקומי ומהטוטם המקומי . לסיום : בספר "קהילייתנו" מספר אחד החברים, שעל פי המסורת, כאשר אדם נולד,בא מלאר ומרביץ לו בחוטם והוא שוכח כל מה שידע, ומאז שנולד הוא מתחיל להיזכר, לאטלאט . הבעיה שלי היא, כי נולדתי מחדש ולא שכחתי כלום, ואני לא יודע מה לעשות עם זה . ישנה מצוקה נוראה של שיכחה, שאדם מחליט לשכוח ולא יודע מה לעשות עם הדברים . יש הנחה, שלפי דעתי היא לפחות הנחת 8
|
|