|
|
עמוד:10
כי אילו זה היה תלוי בנו, ההתחלה היתה שונה ולא היו מעמידים אותנו, בתור צוות שצריך לחנן ולהדריך לקראת ניהול עצמי, בפני מצב שהמפעל כבר קייס ועובד . ברור שצריך להתחיל בשלב מוקדם הרבה יותר . בשלב שלישי לימוד אוכלוסיית היעד בהיקף רחב יותר . פה צריך להיעזר במה שו\נק וכל חוקר חדשני טוען כיום, דהיינו שהניהול העצמי צריך להתחיל ברמת המחקר . האנשים שהם נושאי המחקר יהיו המשתתפים בו והחוקרים צריכים להסכים לעבוד בפרופיל נמוך יותר ולוותר קצת על היהירות האקדמית שלהם כחלק מהירידה ממגדל השן . מדובר אפוא בלימוד הבעיות בערי הפיתוח ובשכונות המטרופוליטניות אותו המגזר, שאין בו ניהול עצמי והוא זקוק לו יותר מכל . בשלב רביעי הכנת קאדרים של סוכני שינוי, דהיינו מפעילי קהללה, שבלעדיהם לא נוכל לעשות דבר . לפני כ 11 שנים ניסינו להקים באוניברסיטת חיפה תכנית לימודים שתכשיר עובדים קהילתיים כפריים . התכנית קמה, אך לא החזיקה מעמד . אילולי נכשלנו, אילו היינו מצליחים להוציא מאוניברסיטת חיפה כל שנה ולו רק 5 בוגרים, היה מצבו של הסקטור המושבי שונה היום . לאחרונה הקימה המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית מרור מיוחד כדי לנסות לשקם מושבים במצב של סופרמצוקה עמוקה ואין למצוא עובדים קהילתיים,שיהיו מסוגלים להתמודד עם הבעיות תוך ידיעה מהו ניהול עצמי ומהי קואופרציה בחיי המושב . בשלב חמישי ההתנסות המעשית תוך יצירת המסגרת . ברור שהמסגרת היא חברת העוברים, התנועות הקיבוציות, המועצות האזוריות והמקומיות, והון פרטי, שאין לזלזל בו והמשחק תפקיד חשוב בארצות אחרות ובעיקר התושבים עצמם . בשלב השישי, כדבר שיבוא להשלים את מה שייווצר בשדה, צריכה לבוא הרוויזיה באינוונטר השיתופי הישראלי, שתוביל ליצירת המסגרות שעדיין אינן קיימות, כגון האגודה השכונתית, הקואופרטיב הקהילתי,כפי שהוא קיים ברבות מארצות המערב, והתאגיד הקהילתי . התאגיד הקהילתי צריך להיות מוקד של שיתוף בין גורמים מוסדיים, הסתדרותיים ולאהסתדרותיים, עם נציגי השכונות והאגודות השונות שיקומו בשכונות . על התאגיד הקהילתי להוות משקלנגד למועצות האזוריות שמרכיביה ! הן קהילות כפריות שיתופיות . בכל הדברים הללו, הנני מציע להיזהר מכמה פיתויים : ראשית, להיזהר מהפיתוי ללכת "על גדול" . ככל שהולכים "על גדול" יותר, כן גדלים סיכויי הכשלון . גדול הכוונה לטכנולוגיה, לכסף ולארגון . כן עלינו להיזהר מהפיתוי להעדיף את הרווח על פני העקרונות וזה מה שקורה היום במדינת ישראל . ועלינו להיזהר מהפיתוי ליצור הרבה קואופרטיבים, רק כדי להוכיח שהדבר הזה הולך . אין דבר מסוכן מזה . ואנחנו יודעים מהארצות המתפתחות,שביצירת קואופרטיבים כמטרה בפני עצמה אין כל פתרון . יכול להיות לא קואופרטיב בשם, ובכלזאת להצביע על רמה גבוהה של ניהול עצמי . הבעיה היא,אם הארגון קם כתשובה לצורך ואם הוא מוגן עלידי אלה שמקימים אותו, משום שהם רואים אותו כדבר שלהם . היום קיימת בארץ 10
|

|