|
|
עמוד:8
8 דיבור היא בעינינו הישגו הכביר של הפרויקט הציוני . הישגו הבר-קיימא היחיד, אולי . "כְּבָר אֵין עוֹד טַעַם לְהַסְתִּיר", כתבה דליה רביקוביץ . "אֲנַחְנוּנִסָּיוֹן שֶׁלֹּא עָלָה יָפֶה / תָּכְנִית שֶׁנִּשְׁתַּבְּשָׁה, / כְּרוּכָה בְּרַצְחָנוּת רַבָּה מִדַּי" ( מתוך השיר "שני איים לניו-זילנד" ) . אכן, הפטריוטיות היחידה שנותר לנו להיאחז בה, בימי השקיעה העצובים האלה, היא הפטריוטיות של העברית . אלא שההישג ההיסטורי של חידוש העברית כשפת דיבור ויצירה עלה במחיר כבד . רוח הרפאים של היהדות הרב-לשונית, הרב-תרבותית, הקוסמופוליטית, שעדיין ריחפה בינינו עד לא מזמן, הסתלקה לבלי שוב . בנינו מגדל וראשו בשמים, ועונשנו הוא החד-לשוניות . שפה אחת, תרבות אחת, ארץ אחת : זה מעתה גורלנו . עד להודעה חדשה .
|
|