|
|
עמוד:12
12 הקולות החדשים והעכשוויים יותר חרגו מעבר לדיאלוג עם תרבות אירופה, ויצירותיהם כורעות פחות תחת נטל משבר הזהות הפוסט-קולוניאלית . רבים מהקולות העדכניים הנכללים כאן הם קולותיהם של משוררים צעירים בתחילת דרכם . שיריהם שופכים אור על כיוונים חדשים ומבטאים את חיוניות זירת השירה העכשווית . ככל שהשירה האפריקאית הולכת ומתרחקת מהעידן הקולוניאלי, כך מבטאת שירת הדורות האחרונים צורות חדשות של כוח, הנאה וכאב, וכך היא משתרשת ביתר טבעיות בנוף המקומי . על כך יעיד "לרחוץ באגם ויקטוריה" לנגווטילו מאוּויוּ מקניה . בחן ובפשטות מוליכה אותנו המשוררת אל גדות אגמה הכביר של מזרח אפריקה, ושרה על רחצה : אֲנִי לוֹמֶדֶת כִּי גּוּפִי לֹא נוֹעַד לְמִין כְּשֶׁאֲנִי מְשַׁכְשֶׁכֶת בְּמֵימָיו הָרְדוּדִים שֶׁל הָאֲגַם, בְּיָדִי סַבּוֹן, לְצַד אִשָּׁה אַחֶרֶת . אֲנִי עוֹקֶבֶת אַחַר תְּנוּעוֹתֶיהָ, כֵּיצַד הִיא עוֹמֶדֶת בַּמַּיִם עַד בִּרְכֶּיהָ, כָּךְ שֶׁהַזֶּרֶם לֹא יִתָּקֵל בְּהִסְתַּבְּנוּתָהּ, בִּפְנֵי הַבָּרָק שֶׁהִיא תּוֹבַעַת מֵהַמֶּכָנִיקָה שֶׁלָּהּ . לֹא אִכְפַּת לָהּ מָה אֲנִי רוֹאָה, וַאֲנִי אֲסִירַת תּוֹדָה, אַךְ לֹא הֶחְלַמְתִּי . גיוון זה של קולות, גיאוגרפיות ותרבויות אינו מאפשר ליצור הכללות רבות בנושאים ששולטים בשירים מאפריקה בת זמננו . אולם באופן גורף מאפיל על רבים מהם צלה הכבד של ההיסטוריה . הספרות האפריקאית העכשווית, כתבו מבקרי הספרות טג'ומולה אוֹלאניאן ואטו קוּאייסוֹן,
|
|