|
|
עמוד:x
x דנית דותן ומיכאל פרידמן האינסטרומנטלי כפונקציה — תחשוף בפנינו את אופן דיבורה . הטאוטולוגיה פורשת, אם כן, מרחב של אופן . היא מחזירה אותנו אל הדבר עצמו . ומהו הדבר עצמו ? מה שהשפה אומרת ; המדובר . כמדובר מופתי בוחר היידגר שיר, שיר מסוים, שבנוסף גם יטען להכרחיות בבחירה בו . שירו של גאורג טראקל "ערב חורף" 4 מגלם לדידו באופן מובהק את סגוליותה של השפה, וזו תהיה : הנכחתם של עולם, 5 דברים, ומה שבינותם — הבדל . המשמעות שתוענק לאלה תהיה ייחודית . המחשבה עליהם תחרוג במובנים מסוימים מהמסגרות הלוגיות שכופות את עצמן עלינו . בפרט מתבטאת חריגה זו בזמניות המיוחדת שבה הם מתקיימים . נעמוד על הללו בקצרה להלן . השפה, אם כן, הנה זאת שמדברת . האדם מצדו הוא זה שנענה לדיבורה . 6 אופן דיבורה הוא פואטי במובן מאוד מדויק, מובן שיונק מן האטימולוגיה היוונית של 4 השיר התפרסם לראשונה בעברית בשם "ערב חורפי", בתוך : גאורג טראקל, שעה שנלך בשבילים אפלים , תרגם מגרמנית והוסיף אחרית דבר : יצחק עקביהו, תל אביב : הקיבוץ המאוחד, ,1988 עמ' 25 . תרגום השיר המוגש עם תרגום ההרצאה הוא תרגום חדש, אשר הותאם לדיון של היידגר בו . 5 שהנו, במערכת המושגים של היידגר, שמיים, אדמה, בני תמותה ואלוהיים . 6 אם כי השפה מצדה זקוקה לאדם שיענה לדיבורה . לפיכך לאדם שמור בכל זאת תפקיד מרכזי . את דו המשמעות הזו של מעמד האדם ניתן למצוא גם בהגותו המוקדמת של היידגר . למרות שכבר שם ניתן למצוא ביקורת רדיקלית על מושג הסובייקט — יסוד מרכזי בפילוסופיה של העת החדשה מאז דקארט — היידגר עדיין מקצה תפקיד חשוב לאדם, כמי ששואל את שאלת ההיות או שדרכו היא נשאלת . גם בספרו מ- 1927 Sein und Zeit ( היות וזמן ) ההיות הוא משהו שקיים תמיד ביחס לאדם ( ב- Sein und Zeit — ה- Dasein ) , ואך ורק ביחס לו, והאדם הוא היחיד השואל את שאלת ההיות .
|
|