|
|
עמוד:ix
פתח דבר ix או "הדממה דוממת", הדובר או הדממה אינם עושים דבר מעבר למה שכבר מובלע בעצם היות הדובר דובר והדממה דממה . המשפט בגרמנית אינו מייחס לשפה אלא פועליות מסוימת, סגולית לה, ולכן לא מוסיף ידע חדש . רק אם מבינים שפה ככלי חסר חיים — תפיסה שהיידגר מתנגד לה — יהיה במשפט, כלומר בנשוא, במה שנאמר על אודות השפה, היינו שהיא מדברת, חידוש מה, שהרי מיוחסת לה פעילות, סוכנות ( agency ) — ואז זו אינה טאוטולוגיה . ואולם, אם מכירים בה מלכתחילה כסוכנות, מה שתקף לגבי היידגר, הרי שהמשפט הנו טאוטולוגי למהדרין . הוא קרוב גם לטאוטולוגיה אחרת שמופיעה בהרצאה זו : "שפה היא שפה" . הטאוטולוגיה היא בכל מקרה, אם כן, כלי חשוב עבור היידגר בכדי לצלול, או לנסוק, אל מהותה לאשורה של השפה . 3 הטאוטולוגיה מסבירה את הדבר באמצעות עצמו — במשפט "שפה היא שפה", כמו גם במשפט Die Sprache spricht , לפיו השפה לא עושה אלא את מה שאימננטי לה . ואף על פי כן, היידגר יטען שדווקא טאוטולוגיות אלו מפנות אותנו אל אופן ההיות של השפה . ההתחקות אחר פעילותה הסגולית של השפה — זו שאינה תלויה בסוכן פלוני שכביכול מפעיל אותה ובשילובה 3 היידגר עסק בשאלת הטאוטולוגיה גם בכתביו המוקדמים, כאשר ניסה לברר את שאלת ההיות . ראו למשל את סדרת ההרצאות שנתן ב- 1927 ושבה טיפל, בין היתר, בתופעת האוגד ( Kopula ) ובקשר שלה לשאלת ההיות וההוֹוִים ( Martin Heidegger, Die : ) Sein, Seiende Grundprobleme der Phänomenologie, Gesamtausgabe Band 24, Frankfurt am Main : Vittorio Klostermann, 1975, pp . 252 - 320 . במסגרת הקדמה זו אנו בוחרים לצמצם את דיוננו בנושא הטאוטולוגיה לשאלת הבנת השפה כפי שהיא מופיעה בהרצאתו של היידגר "השפה" .
|

|