פתח דבר

עמוד:viii

viii דנית דותן ומיכאל פרידמן ממרכוזו, מהיותו סיבת עצמו כביכול, טוטאליות ריבונית . האדם שהשפה היא עבורו אחד מכשריו המרכזיים, או אף הכושר הקובע את הווייתו ואת מהותו, הופך לפי היידגר לכלי שרת ביד כוח אחר — השפה . השפה היא המדברת, לא האדם . 1 בבואנו לתרגם את המשפט Die Sprache spricht , מתעורר הרושם שהמשפט בגרמנית נשמע טאוטולוגי יותר מאשר תרגומו המסבר את האוזן לעברית, "השפה מדברת" . זאת בשל השורש המשותף למילה Sprache , שפה, מחד, ולפועל sprechen , לדבר, מאידך . נראה, אם כן, שישנן שתי שאלות שראוי להתעכב עליהן . הראשונה הנה : אם משפט זה הוא אכן טאוטולוגי בגרמנית, כפי שאפשר להבין מהיידגר, מה פשרה של טאוטולוגיה זו ? והשניה היא : איך לתרגם משפט זה לעברית, שנראה כאילו אינה מאפשרת תרגום טאוטולוגי כזה ? שאלות אלה תהיינה כרוכות זו בזו לבלי הפרד . אם המשפט Die Sprache spricht הוא אכן טאוטולוגי, אזי השפה אינה עושה אלא להיות מה שהיא, אולם בצורה 2 כפי שבעברית, במשפטים "הדובר מדבר" פועלית, 1 למעשה האדם לא מנושל באופן מלא ממעמדו המרכזי, ובמובן זה מעמדו במאמר זה הוא דו משמעי ( ראו הערה 6 ) . 2 משפטים בעלי מבנה דומה מלווים את כתיבתו של היידגר לאורך כל הדרך . להלן שתי דוגמאות : Die Welt weltet , שניתן לתרגם בתור "העולם מְעַלֵּם", ראו : Martin Heidegger, “Vom Wesen des Grundes” in : Martin Heidegger, Wegmarken , Gesamtausgabe Band , ) 1929 ( Frankfurt am Main : Vittorio Klostermann, 1976, pp . 123 - 9, p . 164 175, ; ו- Der Grund gründet , שניתן לתרגם בתור "היסוד מייסד", ראו : Martin Heidegger, Beiträge zur Philosophie ( vom Ereignis ) ( 1936 - 1938 ) , Gesamtausgabe Band 65, Frankfurt am Main : Vittorio Klostermann, 1994, p . 29, 307

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא