|
|
עמוד:14
המציפות את המערכת בשירותי חינוך ומערערות ומחלישות את מעמדו של החינוך הממלכתי הציבורי ואת מדיניות החינוך המבקשת להעצים את האוטונומיה של בתי הספר . וולנסקי דן גם בחשש מתהליכי ההפרטה ואימוץ שפה הנגזרת מעולם העסקים והכלתה על כוחות ההוראה . הדיון באוטונומיה עומד במרכז הפרק השלישי . בפרק זה מתמקד אדם ניר בערך ובחשיבות שיש במתן אוטונומיה לבתי הספר כפי שניתן היה ללמוד מהמקרה של משבר הקורונה . במאמר מוצג מודל לאפיון הסתגלות בית הספר למצבים משתנים כפונקציה של מידת ההלימה בין בית הספר לבין המערכת החינוכית ביחס לאוריינטציה לשינוי . הלימה רבה בנטייה לשינוי עשויה להוביל להסתגלות בית הספר והטמעת השינויים במידה הטובה ביותר . בעוד מגפת הקורונה יצרה הזדמנות לשינוי מהותי של השגרות של בתי הספר ושל מערכת החינוך, בפועל לא היה שינוי מהותי של שגרות, נורמות ותפיסות יסוד שאפיינו את המערכת . מגמה זו מעידה על הצורך להגדיל את חופש הפעולה שניתן לבתי הספר ולצוותי החינוך ולצמצם את עוצמת הכפייה והתכתיבים המרכזיים שמגדיר משרד החינוך כדרך לפרוץ את "מלכודת המרכוזיות", שמגבילה את יכולת התגובה ואת כושר ההסתגלות של בתי ספר לשינויים המתרחשים בסביבתם הארגונית . הפרק האחרון בשער זה מתמקד בתפיסה של האקו-סיסטם המאפיינת את המערכות החינוכיות העדכניות . גדי ביאליק, מחבר הפרק, סוקר את מקורות ההשפעה הרעיוניים וההיסטוריים שעיצבו את מודל האקו-סיסטם לשינוי חינוכי ברמה הבינלאומית וברמה המקומית-ישראלית ומדגים את המודל באמצעות חקרי מקרה שבהם מיושם מודל זה כדרך להוביל לשינוי חינוכי . במרכז מודל האקו-סיסטם עומדת התפיסה שהמקור לשינוי חינוכי ומוקד השינוי נמצאים במנעד הקשרים ההדדיים בין המוסד החינוכי, צוותו ותלמידיו, לבין המשאבים הפיזיים והאנושיים הקיימים מגמות חדשניות במנהל ובמדיניות חינוך 14
|
|