|
|
עמוד:12
מרובה במות, דמויות, תפאורות, צירי זמן, סצנות ועלילות לשוניות, כאלה המתחוללות בשדות קרב, בבתי משפט, במקומות עבודה, בשכונות מהגרים, בפרברים מטופחים, בטריבונלים של בוררות, בישיבות הנהלה, במחנות מוות, בבתי כלא, וגם במרחבי הטקסטים הפילוסופיים - החיים על כל הרצף שלהם, מהיום-יומי, השכיח ועד האסוני, על כל מנעדיו וביטוייו השונים ( ובחזרה ) , ומהשגור ועד הפילוסופי-הגותי, נכתבים ומתהדהדים בטקסט הזה לכל אורכו . אך הדיפרנד כותב אותם מחדש בדרכו, ועושה זאת מבעד לקריאה ולפריסה הפילוסופית-לשונית הייחודית של הטקסט . ההתערבבות הזאת בהמולת החיים והניסיונות של הדיפרנד להיות להם להד הם ביטוי לתפיסתו של ליוטאר ( כבר מראשית דרכו הפילוסופית ) , שלפיה הפילוסופיה היא אמיתית רק כאשר היא פילוסופיה חיה, במובן של פילוסופיה המצויה לצד מה שעל אודותיו היא מדברת . מכאן שראוי להאזין לשיח של הפילוסוף רק ככל שהוא פוגש את התשוקות של אחרים ( שאינם פילוסופים ) , מהרהר עליהן ומעבד אותן . במובן זה, בעיה פילוסופית בעלת ערך היא אך ורק זו שיש לה קשר למי שאינם פילוסופים - לתשוקות שלהם . גם במבט רפלקסיבי לאחור, ליוטאר מעיד על עצמו שיעדו לא היה לשקם באיזושהי דרך את המעמד המטפיזי של הפילוסופיה, כפי שהמעמד הזה נתפס במוסדות ההשכלה במשך יותר מ- 150 שנה, אלא לאמוד את מידת הגלות של הפילוסופיה, ולמצוא אותה באותם שדות שמהן היא הורחקה . התפיסה הפילוסופית הזאת מתגבשת אצל ליוטאר ( כמשימה פילוסופית ) כבר בשנות ה- 60 המוקדמות, בעת שהוא שב מאלג'יר לסורבון וחותם את השנים שהקדיש לפעילות פוליטית אקטיביסטית במסגרת קבוצת השמאל הרדיקלית "סוציאליזם וברבריזם" . על הסף שבין הפרק הפוליטי לבין הפרק הפילוסופי האקדמי הוא כותב : רונית פלג 12
|
|