|
|
עמוד:11
הדרכים, בתתי-הטקסטים של הדיפרנד ( שהם קריאות מחדש של הפילוסופיות של ליוטאר בקאנון הפילוסופי ) או בקטעים קצרים ומינוריים לכאורה . הפוטנציאל לטלטלות הפילוסופיות, הפוליטיות או האתיות שהטקסט מחולל מוכמן לא פעם גם בתוך מה שבמבט ראשון נראה כמו ניתוח אנליטי-לשוני גרידא . לעיתים מתעורר הרושם שליוטאר מתעתע בקוראיו במכוון בעת שהוא מציע להם לכאורה "רק הערה דקדוקית" או רק מיפוי וניכוש של סבכים לשוניים ושחזור של כללים לשוניים . לא מדובר כאן בצניעות מזויפת אלא באסטרטגיה חתרנית המפתה להסיר הגנות 3 ולהתמסר אל הקטעים . מדוע להתמסר ואל מה מתמסרים ? הדיפרנד הוא טקסט פילוסופי משוטט בעולם, שמזמין את הקורא שלו לבחון ולהאזין מחדש להמולת חיי היום-יום, לערב-רב של הקולות, השיחים, המצבים והדמויות שטווים את המציאות של כל אחת ואחד מאיתנו בהקשריה השונים ( הן זו השגורה והן זו החירומית ) . האונטולוגיה של הטקסט מוזיקלית, אקוסטית וחושנית : קקופוניה של קולות, של צרימות, בליל של ריחות, המולה שתוקה של לידות ושל מיתות לשוניות, זעקות קרב, לחישות אהבה, תפילות ועוד ועוד . אפשר לקרוא את הטקסט הזה גם כמו מחזה 3 . לא קשה לזהות ב דיפרנד את השפעת הסגנון הפילוסופי של ויטגנשטיין על ליוטאר . החתרנות הפילוסופית של ויטגנשטיין כנגד סגנונות פילוסופיים מקובלים מוצאת את ביטויה גם בסגנון הכתיבה הליוטארי ב דיפרנד . כמו ויטגנשטיין, ליוטאר אינו מדבר אל בן-שיח מסוים וגם לא אל עצמו ; הוא מדבר אל בני-שיח מדומיינים שהם קטעים שלו עצמו ושל אחרים . הגבול בין האני לבין אחרים מתמוטט ; אין סימון של דוברים ועמדות בטקסט . לא פעם קשה להבחין בין מה שהוא עצמו טוען לבין איזושהי טענה מצוטטת, והקושי מכוון . בדומה ל טרקטאט , הדיפרנד הוא טקסט מלא קולות, אך חסר שמות, והוא מורכב מאוסף של הערות ממוספרות, הנקטעות על-ידי הערות קריאה - תת טקסטים ( Notices ) . ליוטאר נמנע מפרוצדורות של דיאלוג פורמליות, מהצגת טיעונים ומהסקת מסקנות . קריאות ב'דיפרנד' של ז'אן-פרנסואה ליוטאר 11
|
|