|
|
עמוד:11
פתח דבר 11 בחינוך היסודי, העל-יסודי והאקדמי . הצורה המקובלת של המשחק לא השתנתה מאז ימי מצרים ויוון בעת העתיקה . הילדים מתפעלים במשחק, יוצרים עולמות מרתקים ומגוונים כשהיצירתיות זורמת בעורקיהם . במהלך הגדילה וההתנסות אנחנו מאבדים את יכולת היצירתיות בזמן שאנחנו מתקיימים בתפקידים מקובעים המופיעים מסביבתנו . הנה אחד מההרהורים שאנחנו מבקשים להביאם אל פתחי מחשבותיכם . מדוע במהלך חיינו הבוגרים איננו משחקים כמו בילדות ? מדוע איננו שומרים על המשחק כחלק בלתי נפרד מחיינו ? הרי לילדים זה עניין טבעי כל כך . ההבדל העיקרי בין העת העתיקה לעידן המודרני הוא הכמות המתרחבת של המשחקים ולא איכותם . תעשיית המשחקים והצעצועים, שנוצרה ביד האדם בעידן הקפיטליזם והצרכנות, גרמה להורים להיפרד יותר ויותר מכספם ולקנות עוד ועוד צעצועים ומשחקים שאינם מספקים שמחה אמיתית . את המשחקים הרבים מאחסנים בארונות וקופסאות לאחר כמה שעות של שימוש . התוצאה ? חוסר שביעות רצון, קושי להתמיד, רצון להחליף, להתחדש ולשנות את אוסף המשחקים בתדירות גבוהה יותר ולחפש משחקים חדשים ומרתקים . לעומת זאת המשחק בחוץ בחברה, בקבוצות קטנות כגדולות, נהיה למייצב מיומן של יכולות חיוניות כמו כושר גופני, יכולת לעבוד בצוות, יצירת ערכים קבוצתיים, תחושת רצון להתנסות בחוויות שונות, התמדה ומוטיבציה . גם בעת העתיקה השתמשו הילדים בבובות, בחיילי צעצוע ובצעצועי עץ למשחק . העולם העתיק ראה במשחק אירוע רציני במיוחד, בייחוד בפעילויות ספורטיביות ובמשחקים הדורשים כושר פיזי גבוה . אחד השיאים הגבוהים ביותר בתרבות היא האולימפיאדה, שהייתה פלטפורמה למשחקים שונים . המשחקים שיחקו תפקיד חשוב בתרבות האנושית, נשמרו ככלי פנאי, חינוך ואימון למטרות שונות, גם בימי הרומאים העתיקים, וכללו ריצה, שחייה, ציד, היאבקות, רכיבה על סוסים ומגוון רחב של משחקי לוח . אולי הגיע הזמן להחזיר עטרה ליושנה — לשחק יותר ולפתח אצל ילדים כמבוגרים את יכולות המִשחוק ברבדים שונים : משחקי ספורט, משחקי חברה, משחקים טכנולוגיים — אך האם משחוק טכנולוגי מתקדם יכול להיות גם חינוך לחדשנות או חינוך לערכיות ?
|
|