הקדמה: היומן, או למה לכתוב?

עמוד:8

8 | זוכר ולא שוכח על החמצת השנים הראשונות, ולא חדל עד לאחרונות . המחברת הראשונה מ- 1951 פותחת בזכרון פגישה לילית ארוכה שלו עם מנחם בגין, שהתקיימה בחול המועד פסח תש"ז ( אפריל 1947 ) , זמן קצר אחרי הגיעו לתל אביב . הוא נפגש עם המנהיג, שהיה עדיין במחתרת, והם הילכו שעות ברחובות העיר, כשבגין חבוש כובע רחב שוליים ועטור שפם גדול שהסתיר את זהותו . לזר סיפר לו על קורותיו בימי השואה ועל עלילות הגבורה של חברי בית"ר במלחמה, שכבר אז היה ברור שהם נדחקים מן ההיסטוריה . ארבעה וחצי עשורים לאחר מכן, המחברת האחרונה מסוף קיץ 1997 , שמספרה 109 , ומחציתה השנייה כבר ריקה, מסתיימת ברשימה שכתב בכתב שבור, חמישה ימים לפני מותו, באותו נושא ממש : "אתמול התקשר בנימין יפה איש חיפה, איש תנועה ותיק ואחד ממעריצַי, וניהל שיחה ממושכת עם שרי שלנו . בין היתר אמר לה : 'אינך יודעת מיהו עבורנו חיים ! '" ואז הוא ממשיך ונזכר שאותו בנימין אמר לו לפני שנים רבות, כי כאשר הסתיימה מלחמת העולם ובארץ החלו לספר על מורדי גטאות ועל לוחמים ופרטיזנים אנשי השומר הצעיר, הוא וחברי בית"ר אחרים התהלכו אבלים וחפויי ראש ושאלו את עצמם היכן היו הבית"רים ? למה הם לא לחמו ? "והנה הופעתי אני והתחלתי לספר את אשר קרה לאשורו, תחילה במאמרים ב"המשקיף" ואחר כך בספרַי, והם, הבית"רים, יישרו את גבם והרימו את ראשם בגאווה, כי אכן, הבית"רים לחמו, וכל הסיפורים היו תעמולת כזב ! " ( 1997 . 8 . 26 ) . אני קוראת את הדברים הללו שוב ומתנחמת, שלפחות סיים את חייו בתחושת סיפוק צנועה, שהצליח לתקן במשהו עוולות היסטוריות והביא אל קדמת הבמה את סיפורי גבורתם של לוחמים בית"רים בתקופת השואה . שבוע לאחר השיחה הזאת, בזמן השבעה, באו זרים גמורים ואמרו גם הם : "אתם לא יודעים מי היה חיים בשבילנו" . פעמים רבות הוא קובל ביומנו ומתנצל, לא ברור בפני מי, על שהיה עסוק והזניח את הכתיבה, וכיצד יספיק לספר הכול ? ואז, מנסה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא