|
|
עמוד:14
ג ' ו רג ' אור ו ו ל 14 ואינם אהודים יותר . אין טעם לשים את דיקנס, תאקרי, ג'יין אוסטין, טרולופ וכדומה בספריית השאלה רגילה ; איש לא לוקח אותם . רק למראה של רומנים מהמאה התשע עשרה אנשים אומרים, "או, זה מיושן ! " ונרתעים מייד . על אף זאת, קל להפליא למכור את דיקנס, כפי שתמיד קל למכור את שקספיר . דיקנס הוא מבין הסופרים שאנשים 'תמיד מתכוונים לקרוא', וכמו התנ"ך, הוא נפוץ מאוד כיד שנייה . אנשים יודעים משמועה שביל סייקס היה פורץ ושלמר מיקובר 6 היה ראש קירח, בדיוק כפי שהם יודעים מפי שמועה שמשה התגלה בתיבת גומא וראה את 'הצד האפל' של האל . דבר נוסף ראוי לציון הוא חוסר הפופולריות הגוברת של ספרים אמריקניים . ועוד משהו — המו"לים שוקדים על זה מדי שנה או שנתיים — חוסר הפופולריות של סיפורים קצרים . סוג המשאיל שמבקש מהספרן לבחור ספר עבורו כמעט תמיד מתחיל באמירה "אני לא רוצה סיפורים קצרים", או "אני לא אוהד 6 דמויות בדיוניות של דיקנס מ"אוליבר טוויסט" ומ"דיוויד קופרפילד" .
|
|