|
|
עמוד:13
13 ז י כ ר ו נ ו ת מ ח נ ות ספ ר י ם שישנם ענפים שלמים של הבדיון שממנו הם נמנעים . באופן גס, מה שניתן לכנות רומנים ממוצעים — הרגילים, טובים ורעים, גולסוורתי לסוגיו, שהם הנורמה לסיפורת האנגלית — נדמה שקיימת רק עבור נשים . גברים קוראים רק את הרומנים שראויים לכבוד, או סיפורי בלשים . ואכן צריכתם של ספרי בלש היא נהדרת . אחד המנויים שלנו, ככל הידוע לי, קורא ארבעה או חמישה סיפורי בלש בכל שבוע במשך שנה, לצד אלו שהוא שואל מספרייה אחרת . מה שבעיקר מפתיע אותי, שהוא לעולם לא קורא אותו ספר פעמיים . כנראה כל מבול האשפה המפחיד הזה ( הדפים שנקראים כל שנה, על פי חישוב שעשיתי, מכסים קרוב לשלושת רבעי הדונם ) נאגרו לתמיד בזיכרונו . הוא לא שם ליבו לכותרות או לשמו של המחבר, אולם הוא יכול היה לומר, רק תוך העפת מבט בספר, אם 'הוא כבר היה בידיו' . בספריית השאלה אתה רואה את טעמם האמיתי של האנשים, לא את העמדת הפנים שלהם, והדבר שמדהים אותך הוא שכל הסופרים האנגליים 'הקלאסיים' נשרו
|
|